השרה לימור לבנת רוצה "לבטל את הקרטל", לא קרטל הביטוח אלא את קרטל האוניברסיטאות השולטות בתקציבי ההשכלה הגבוהה בישראל.
לפני שנתייחס להרכב המל"ג (המועצה להשכלה גבוהה) ולתפקידי האוניברסיטאות בישראל, בואו נבחן בכמה שורות את הכניסה לחדר המדרגות של האוניברסיטה.
השער להשכלה הגבוהה הוא התואר הראשון. תואר זה אמור לאפשר לסטודנט נגישות לשני תחומים:
א) קידום במסלול מחקר בתוך האוניברסיטאות;
ב) הרחבת אופקים ושדרוג היכולות האישיות והמקצועיות, וכתוצאה מכך הכנסה גבוהה יותר, מעמד חברתי גבוה יותר וכיו"ב.
ומה עושות האוניברסיטאות כדי לקבל את פני הסטודנטים בשער? מעט מאוד אם בכלל.
השקעה בכ"א להוראה - המרצים לתואר הראשון הם דוקטרנטים, דוקטורים ופרופסורים. האם היותם כאלה מעידה במשהו על יכולתם להעביר חומר לימודי ומסרים? תשאלו כל תיאורטיקן בתחום החינוך והוא יאמר לכם ש'לא יעלה על הדעת!'. לא לכל אדם יש את הנתונים המתאימים לתפקיד מורכב כהוראה, בוודאי שלא בלי הכשרה מסודרת. הכשרה מסודרת לתפקיד אינה קיימת. סטודנטים לתואר שני/שלישי מתחילים כבודקי עבודות ותרגילים, עוברים להיות מרצים-מתרגלים, כשבדרך הם נדרשים לעיתים להצטרף לסדנאות קצרות בנושא הוראה.
תכני הלימוד - הרצאות בתחומים שונים נשענות על שני מקורות עיקריים: ידע אישי של המרצה ומסורת. מהי הדרך העדיפה להעביר מסרים?, אילו מסרים כדאי להעביר?, האם נכון ללמד נושא אחד לפני האחר? יתכן ומרצים שונים שואלים עצמם שאלות אילו בתחילת הדרך. חלקם אף מתמידים בכך וממשיכים להתפתח בתחום ההוראה במהלך השנים. האוניברסיטה (בשם החופש האקדמי?) אינה מובילה מהלך משמעותי, אם בכלל בכוון של פיתוח תכני ההוראה.
פיתוח שיטות הוראה? הצחקתנו. אין כמו לוח וגיר, או שקפים כתובים בכתב יד כדי לעורר מחשבה בקרב כיתה של סטודנטים. מה לגבי עיתון, אקטואליה, סרטים ומצגות ועוד מתודות רבות המשמשות מורים מתקדמים, חלקן אף פותחו באוניברסיטה עצמה?! לא בבית ספרנו...
תמריצים למרצים - מרצה מקבל בונוס שנתי אם עמד ביעדי שביעות רצון הסטודנטים ויעדי עמידה בהצלחה בכמות ואיכות החומר הנלמד... בחלום הלילה! מרצים ה"זוכים" למשובים גרועים מהסטודנטים ממשיכים ללמד, זאת מבלי שנעשה צעד משמעותי לסייע להם לשפר את דרכי ההוראה, או לברר באורח מסודר את נסיבות הכישלון. למעשה, האם ישנו תמריץ כלשהו שנועד לקדם את איכות ההוראה? כנראה שלא.
הפרופסורים וראשי האוניברסיטאות, נעמדים על רגליהם האחוריות ע"מ "להציל את פני ההשכלה הגבוהה בישראל" מפני הפוליטיקאים המשחרים לטרף, ומפחד ה"פיליפיניזציה" כדבריהם של ההשכלה הגבוהה, שם למרבה האימה נפתחו עשרות מכללות חוץ אוניברסיטאיות המאיימות על עצם קיומו של מוסד זה.
היעדר תחרות במשך שנים, היעדר שקיפות באשר לאיכות ההוראה באוניברסיטאות ובמכללות, מונע למעשה מסטודנטית מתחילה לבחור בחירה מושכלת במסלול לימודים ובמוסד המתאים לכך.
ראשי האוניברסיטאות (רובם גברים, יהודים, חילונים מאיזה צד של המפה הפוליטית?) מעוניינים לשמר את ה"חופש אקדמי", והם מנסים בעזרת סיסמאות המעידות על רצונם לשמור על "פני החברה" מאסון כדי להישאר בחסותו החמימה של הקרטל שהקימו.
לא ברור כיצד אמורה להיראות המועצה להשכלה גבוהה בישראל. מה שברור הוא שחייבים לשנות את השליטה המוחלטת, החולה והמנוונת של האוניברסיטאות על ההשכלה הבינונית בישראל.
