תוכנית ההינתקות המדורגת - עקרונות מרכזיים

נספח א' - תכנית ההינתקות המדורגת - עקרונות מרכזיים

1. רקע - משמעויות מדיניות וביטחוניות
מדינת ישראל מחויבת לתהליך השלום ושואפת להגיע להסדר מוסכם על בסיס חזון נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש.
מדינת ישראל מאמינה כי עליה לפעול לשיפור המציאות הנוכחית. מדינת ישראל הגיעה למסקנה כי אין כיום שותף פלשתיני מולו ניתן להתקדם בתהליך שלום דו-צדדי. לאור זאת גובשה תכנית של הינתקות מדורגת, המבוססת על השיקולים הבאים:
א. הקיפאון הגלום במצב הנוכחי הינו מזיק. כדי לצאת מקיפאון זה, על מדינת ישראל ליזום מהלך שלא יהיה מותנה בשיתוף פעולה פלשתיני.

ב. מטרת התכנית להוביל למציאות ביטחונית, מדינית, כלכלית ודמוגרפית טובה יותר.
ג. בכל הסדר קבע עתידי, לא תהיה התיישבות ישראלית ברצועת עזה. לעומת זאת, ברור כי באזור יהודה ושומרון יישארו אזורים שיהוו חלק ממדינת ישראל, ובתוכם גושים מרכזיים של התיישבות יהודית, יישובים אזרחיים, אזורים ביטחוניים ומקומות בהם למדינת ישראל יש אינטרסים נוספים.
ד. מדינת ישראל תומכת במאמצי ארה"ב, הפועלת לצד הקהילה הבינלאומית, לקדם את תהליך הרפורמות, בניית המוסדות ושיפור הכלכלה ורווחת התושבים הפלשתיניים, על מנת שתקום הנהגה פלשתינית חדשה, אשר תוכיח עצמה כמסוגלת למלא אחר מחויבויותיה על פי מפת הדרכים.
ה. היציאה מרצועת עזה ומאזור בצפון השומרון תקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלשתינית.
ו. השלמת מהלך ההינתקות המדורגת תשלול את תוקפן של הטענות כנגד ישראל בדבר אחריותה לפלשתינים ברצועת עזה.
ז. מהלך ההינתקות המדורגת אינו גורע מן ההסכמים הקיימים בין מדינת ישראל לפלשתינים. ההסדרים הקיימים הרלבנטיים ימשיכו לחול.
ח. התמיכה הבינלאומית למהלך ההינתקות המדורגת רחבה וחשובה. תמיכה זו חיונית בכדי להביא את הפלשתינים לממש בפועל את המוטל עליהם בתחומי הלחימה בטרור וביצוע הרפורמות על-פי מפת הדרכים. אז יוכלו הצדדים לחזור לנתיב המו"מ.
2. עיקרי התוכנית

א. רצועת עזה:
1) מדינת ישראל תפנה את רצועת עזה, כולל כל ההתיישבות הישראלית הקיימת כיום, ותיערך מחדש מחוץ לשטח הרצועה. זאת, למעט היערכות צבאית באזור קו הגבול בין רצועת עזה למצרים (ציר "פילדלפי"), כפי שיפורט בהמשך.
2) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזורים שיפונו במרחב היבשתי של רצועת עזה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
3) כפועל יוצא מכך, לא יהיה יסוד לטענה שרצועת עזה הינה שטח כבוש.
ב. איו"ש:
1) מדינת ישראל תפנה אזור בצפון השומרון (ארבעה יישובים: גנים, כדים, שא-נור וחומש) ואת כל המתקנים הצבאיים הקבועים באזור זה, ותיערך מחדש מחוץ לאזור המפונה.
2) עם השלמת המהלך, לא תיוותר באזור זה נוכחות ישראלית קבועה של כוחות ביטחון ישראלים.
3) המהלך יאפשר רציפות טריטוריאלית פלשתינית באזור צפון השומרון.
4) מדינת ישראל תסייע, יחד עם הקהילה הבינלאומית, בשיפור התשתית התחבורתית באיו"ש, במטרה לאפשר רציפות תחבורתית פלשתינית באיו"ש.
5) המהלך יקל על אורח החיים התקין ועל הפעילות הכלכלית והמסחרית הפלשתינית באיו"ש.
ג. התהליך
תהליך הפינוי המיועד יושלם עד סוף שנת 2005.
הישובים יסווגו לארבע קבוצות כדלהלן:
1) קבוצה א' - מורג, נצרים וכפר דרום.
2) קבוצה ב' - ישובי צפון השומרון (גנים, כדים, שא-נור וחומש).
3) קבוצה ג' - ישובי גוש קטיף.
4) קבוצה ד' - ישובי צפון רצועת עזה (אלי סיני, דוגית וניסנית).

תתבצע עבודת ההכנה הנדרשת ליישום תכנית ההינתקות המדורגת (לרבות עבודת מטה לקביעת קריטריונים, הגדרות, הערכות והכנת החקיקה הנדרשת).
הממשלה תדון ותחליט, לעניין פינוין של כל אחת מהקבוצות הנ"ל, בנפרד.
ד. גדר הביטחון:
מדינת ישראל תמשיך בבניית גדר הביטחון, בהתאם להחלטות הממשלה הרלבנטיות. התוואי יביא בחשבון שיקולים הומניטריים.
3. המציאות הביטחונית לאחר הפינוי

א. רצועת עזה:
1) מדינת ישראל תפקח ותשמור על המעטפת החיצונית ביבשה, תשלוט באופן בלעדי במרחב האווירי של עזה, ותמשיך לקיים פעילות צבאית במרחב הימי של רצועת עזה.
2) רצועת עזה תהיה מפורזת מנשק שהימצאותו אינה תואמת את ההסכמים הקיימים בין הצדדים.
3) מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל נקיטת צעדי מניעה כמו גם תגובה תוך שימוש בכוח כנגד איומים שייווצרו מרצועת עזה.
ב. איו"ש:
1) עם פינוי היישובים באזור צפון השומרון, לא תיוותר נוכחות צבאית קבועה באזור זה.
2) מדינת ישראל שומרת לעצמה את הזכות הבסיסית להגנה עצמית, כולל צעדי מניעה כמו גם תגובה, תוך שימוש בכוח, כנגד האיומים שייווצרו באזור זה.
3) בכל יתר שטחי איו"ש, תימשך הפעילות הביטחונית במתכונת הקיימת. עם זאת, בהתאם לנסיבות, תשקול מדינת ישראל לצמצם פעילותה בערים פלשתיניות.
4) מדינת ישראל תפעל לצמצום מספר נקודות הביקורת בכלל איו"ש.
4. מתקנים ותשתיות צבאיים ברצועת עזה ובאזור צפון השומרון
ככלל יפורקו ויפונו, למעט כאלו שמדינת ישראל תחליט להעביר לגורם שייקבע.
5. אופי הסיוע הביטחוני לפלשתינים
מדינת ישראל מסכימה כי בתיאום עמה יינתן ייעוץ, סיוע והדרכה לכוחות ביטחון פלשתינים לשם לחימה בטרור ושמירת הסדר הציבורי, ע"י גורמים אמריקנים, בריטים, מצריים, ירדניים או מומחים אחרים, כפי שיוסכם על ידה.
מדינת ישראל עומדת על כך שלא תהיה נוכחות ביטחונית זרה ברצועה ו/ או באיו"ש, שלא בתיאום עמה ובהסכמתה.
6. אזור הגבול בין הרצועה למצרים (ציר "פילדלפי")
מדינת ישראל תמשיך לקיים נוכחות צבאית לאורך קו הגבול בין רצועת עזה לבין מצרים (ציר "פילדלפי"). נוכחות זו הינה צורך ביטחוני חיוני. במקומות מסוימים, ייתכן שתידרש הרחבה פיזית של השטח שבו תתבצע הפעילות הצבאית.
בהמשך, תישקל האפשרות לפנות אזור זה. פינוי האזור יהיה מותנה, בין היתר, במציאות הביטחונית, ובמידת שיתוף הפעולה של מצרים ביצירת הסדר אמין אחר.
אם וכאשר ייווצרו התנאים לפינוי אזור זה, מדינת ישראל תהיה מוכנה לבחון אפשרות הקמת נמל ימי ושדה תעופה ברצועת עזה, בכפוף להסדרים שייקבעו עם מדינת ישראל.
7. נכסי דלא-ניידי
ככלל, לא יושארו בתי המגורים של המתיישבים ומבנים רגישים, לרבות בתי כנסת. מדינת ישראל תשאף להעביר מתקנים אחרים, לרבות תעשייתיים, מסחריים וחקלאיים לגורם שלישי בינלאומי, שיעשה בהם שימוש לטובת האוכלוסיה הפלשתינית, שאינה מעורבת בטרור.
שטח אזור התעשיה "ארז" יועבר לאחריות גורם פלשתיני או בינלאומי מוסכם.
מדינת ישראל תבחן, יחד עם מצרים, אפשרות הקמת אזור תעשייה משותף בגבול רצועת עזה, מצרים וישראל.
8. תשתיות והסדרים אזרחיים
תשתיות המים, החשמל, הביוב והתקשורת יושארו.
ככלל, מדינת ישראל תמשיך, תמורת תשלום מלא, לספק חשמל, מים, גז ודלק לפלשתינים, על פי ההסדרים הקיימים.
ההסדרים הקיימים, לרבות בנושא מים והתחום האלקטרו-מגנטי, יישארו בתוקפם.
9. פעילות הארגונים הבינלאומיים האזרחיים
מדינת ישראל רואה בחיוב רב את המשך פעילותם של הארגונים ההומניטריים הבינלאומיים וגורמים אחרים העוסקים בפיתוח אזרחי, המסייעים לאוכלוסייה הפלשתינית.
מדינת ישראל תתאם עם הארגונים הבינלאומיים את ההסדרים שיקלו על פעילותם זו.
מדינת ישראל מציעה כי יוקם מנגנון בינלאומי (דוגמת ה-AHLC), על דעת ישראל וגורמים בינלאומיים, שיפעל לפיתוח הכלכלה הפלשתינית.
10. ההסדרים הכלכליים
ככלל, ההסדרים הכלכליים הפועלים כיום בין מדינת ישראל לפלשתינים יישארו בתוקף. הסדרים אלה כוללים, בין היתר:
א. תנועת סחורות בין רצועת עזה, איו"ש, מדינת ישראל וחו"ל.
ב. המשטר המוניטארי.
ג. הסדרי המיסוי ומעטפת המכס.
ד. סידורי דואר ותקשורת.
ה. כניסת עובדים למדינת ישראל בהתאם לקריטריונים הקיימים.
בטווח הארוך, ובהתאם לאינטרס הישראלי לעודד עצמאות כלכלית פלשתינית רבה יותר, מדינת ישראל שואפת להקטין, עד להפסקה מוחלטת, את מספר העובדים הפלשתינים הנכנסים למדינת ישראל. מדינת ישראל תתמוך בפיתוח מקורות תעסוקה ברצועת עזה ובאזורים הפלשתיניים באיו"ש, ע"י גורמים בינלאומיים.
11. המעברים הבינלאומיים

א. המעבר הבינלאומי בין רצועת עזה למצרים:
1) ההסדרים הקיימים היום במעבר ימשיכו להתקיים.
2) מדינת ישראל מעוניינת להעביר את המעבר לנקודת "משולש הגבולות", דרומה ממיקומו הנוכחי. הדבר יעשה בתיאום עם ממשלת מצרים. הדבר יאפשר הרחבת שעות הפעילות במעבר.
ב. המעברים הבינלאומיים בין איו"ש לירדן: ההסדרים הקיימים היום במעברים ימשיכו להתקיים.
12. מעבר "ארז"
נקודת המעבר ב"ארז" תועתק לתחומי מדינת ישראל בלוח זמנים שייקבע בנפרד.
13. סיכום
יישום תוכנית ההינתקות המדורגת יוביל לשיפור המצב וליציאה מהקיפאון הנוכחי. אם וכאשר תהיינה בצד הפלשתיני ראיות לנכונות, ליכולת ולמימוש בפועל של לחימה בטרור, הפסקה מלאה של הטרור והאלימות וביצוע הרפורמות על פי מפת הדרכים, ניתן יהיה לשוב לנתיב המו"מ וההידברות.