כיצד יש להפיק לקחים

סא"ל אריה טפר-עמית ז"ל, שהיה אחד מאנשי קבוצת המחקר "מכון שרידות", היה המפקד הטקטי הבולט ביותר במלחמת העצמאות.¹ הוא לחם אז, בין היתר, בחטיבת "הראל" בירושלים, בפיקוד רבין, ובמלחמת ששת הימים היה מפקד גדוד סיור אוגדתי אצל אריאל שרון. הוא טען באזנינו שרוב המפקדים הבכירים בפלמ"ח – שהיו ב-1973 צמרת הביטחון של ישראל וצמרת האוליגרכיה הפוליטית והחברתית – הם גונבי תהילה, ורבין הוא השפל שבהם.² הצהרה זו הדהימה אותנו, שהרי כולנו גדלנו על מורשת הפלמ"ח, אך בעיקרון לא דחינו שום תובנה, מה עוד שטפר היה בעינינו אדם בעל יושרה גבוהה מאוד. השתלטות אליטה-גונבת-תהילה על אומה במלחמה מבטיחה את הסתאבות מערכת הביטחון, וממילא את קריסת המדינה.³ לגונבי תהילה יש עניין שלא יחקרו ליקויים ולא יופקו לקחים, כדי שלא ייחשף פרצופם האמיתי. זה נושא כבד מכדי לעבור עליו לסדר היום. החלטנו לראות ברבין סימפטום של מערכת הביטחון, לחקור ביסודיות את הביוגרפיה הצבאית שלו, כמשל להתנהלותם הביטחונית של היישוב ושל המדינה, ולהתמקד בשאלה מה חלקו של רבין בליקויים המבניים היסודיים של צה"ל ובתרבות אי-הפקת הלקחים של מערכת הביטחון של ישראל. ממצאי המחקר המשותף נוסחו בשלושה ספרים: "תיק רבין – איך תפח המיתוס", "תיק רבין - מיתוס ושברו" ו"דרך רבין ומורשתו". מערכת הביטחון, רוב אנשי התקשורת ורוב אנשי האקדמיה התעלמו מספרים אלה, כפי שניתן היה לצפות. למרות זאת הספרים שהופיעו בכמה מהדורות אזלו ולרבים נפקחו העיניים.

היוזמה, ההזמנה, המימון והפיקוח על תהליך הפקת הלקחים אינם צריכים לבוא מהמנהלים, שלהם יש עניין-על בשרידותם האישית ואפילו על חשבון קריסתו של הארגון, שהרי יש עוד הרבה ארגונים לנהל ולמוטט.⁴ "בעלי" מדינת ישראל, לדוגמה, הם אזרחיה, ולא חברי הממשלה והפקידים. גם הבעלות על צה"ל שייכת לאזרחים, ולא לממשלת ישראל, או לחברי המטה הכללי. צה"ל מעולם לא חקר את תפקודם של ראשי הממשלה, של שרי הביטחון, של הרמטכ"לים ושל המטכ"ל, לדוגמה, ולפיכך גם לא את תפקודם של יצחק רבין ושל המטכ"ל שבראשו עמד במלחמת ששת הימים ובמשבר שקדם לה, כפי שנחשף ב"דרך רבין ומורשתו". אותם הדברים אמורים על דוד אלעזר במלחמת יום הכיפורים ועל רפאל איתן במלחמת לבנון הראשונה. החקירות, לכאורה, של מחלקת היסטוריה של צה"ל גם התעלמו מליקויים רבים, גם לא נחשפו לדיון בציבור הרחב וגם לא בתוך צה"ל. את חקירת צה"ל את עצמו ביקר כבר לפני 2300 שנה הפילוסוף היווני אפלטון, כשכתב "מי ישמור על השומרים?"!

במחצית שנות השמונים נכחתי בשיחה בין סא"ל (מיל') ד"ר אלחנן אורן, איש מחלקת היסטוריה, לבין אלוף אביעזר יערי, שפיקד על המכללה לביטחון לאומי. אורן הרצה באותו היום במכללה על מאורעות 1939-1936. בארוחת צהריים שאליה הוזמנתי, לפני שהרצאתי שם על התרבות המיתולוגית של צה"ל, ביקש יערי מאורן להרצות על מלחמת יום הכיפורים, שהרי, אמר יערי, אורן עמד בראש הצוות של מחלקת היסטוריה שחקר את המלחמה. אורן השיב שהחומר על מלחמת יום הכיפורים חסוי ונעול בכספת. "חסוי גם בפני חניכי המכללה שהם אלופי-משנה?!", תמה יערי. "בפני כולם", השיב אורן, "גם בפני חברי המטה הכללי! רק הרמטכ"ל יכול לאשר את פתיחת הכספת, והוא לא מאשר!".⁵ חקירה חסויה אינה ראויה לכינוי מחקר, כי ללא ביקורת ניתן לכלול בה מיתוסים וכזבים. לפיכך, אך טבעי הדבר שהליקויים בתפקודם של הרמטכ"לים והמטכ"ל במלחמות התגלו, וביתר-חומרה, במלחמת לבנון השנייה, ב-2006.⁶ על כך כבר כתב הפילוסוף היווני אפלטון כבר לפני 2300 שנה: "מי ישמור על השומרים?".⁷

יש לאסוף ללא הרף מידע על פעילות הארגון, ומידע ממוּקד על האירוע הנדון, עם דגש על איתור סטיות מובהקות – ליקויים וגם הצלחות-יתר – ועל תובנות חדשות שתמיד מִתוספות. על המידע לכלול כל תחום הנוגע לנושא. אין "מידע שולי" ואין מידע "לא רלוונטי" בשלב האיסוף.

את האיסוף יבצעו מומחים מתחומים אחדים. עליהם להיות לא-תלויים בראשי הארגון. בעלי מקצוע הם אנשים המשלבים כישרון מולד, ידע תיאורטי והיסטורי רחב ומעמיק בתחום הנדון לרבות התפתחויות ובעיקר אצל אויבים ומגמות שיבשילו בעתיד, וניסיון ממושך עם הֶשֵׂגים מוכחים. בעלי מקצוע מעולים אינם חדלים ללמוד, גם תיאוריות, גם מניסיונם של אחרים, והם גם מגבשים תובנות חדשות מלימודיהם ומניסיונם. אחרי מלחמת יום הכיפורים חקרה ועדת אגרנט את האירועים, ואחרי מלחמת לבנון השנייה – ועדת וינוגרד. שתי הוועדות, שהיו אומנם בלתי-תלויות, יחסית, נכשלו במשימתן משום שחבריהן לא היו בעלי מקצוע בתחום הצבא והמלחמה ומשום שחיפשו אשמים, הפעילו כלים משפטיים ואִפשרו לאשמים בכוח להיעזר בעורכי-דין. עורכי-דין מטבעם מטשטשים את האמת. יוצא אפוא שתהליך של ועדת חקירה מיועד למצוא אשמים ולא להגיע לחקר האמת. הנטייה להאמין ששופטים בכירים ואנשי צבא בכירים לשעבר הם אנשי מקצוע, היא מיתולוגית ומופרכת. בחירת שופטים ואנשי צבא בכירים לשעבר לוועדות חקירה מלמדת על הכוונה לספק את רצון הציבור לחקירה ולמצוא אשמים מבלי לחקור את הנושא. אחת הסיבות לתרבות ביטחון ירודה בישראל ולהיותם של הישראלים מופתעים סדרתיים, הוא הנוהג של כל אמצעי התקשורת להעניק לאנשי צבא בכירים בדימוס מעמד של פרשנים בכל אמצעי התקשורת. בכל מוסדות המחקר הצבאי בישראל רוב החוקרים הבכירים הם קצינים בכירים במילואים או בדימוס.

לאחר איסוף-עומק של כל המידע יש לנתח אותו ולפתח את התובנות החדשות על-ידי מומחים בעלי ניסיון בתחום. כאלה לא היו, כאמור, השופט שמעון אגרנט והשופט אליהו וינוגרד וחברי ועדותיהם, כמו רב-אלוף (מיל') פרופ' יגאל ידין, בוועדה שחקרה את מלחמת יום הכיפורים, ואלוף בדימוס מנחם עינן, בוועדה שחקרה את מלחמת לבנון השנייה. יגאל ידין עסק רוב זמנו, לאחר סיום כהונתו כרמטכ"ל, בארכיאולוגיה ובפוליטיקה פנים-אוניברסיטאית, ומנחם עינן היה לאחר שחרורו איש עסקים ומומחה לקניונים, כאישיות מרכזית באימפריית הנדל"ן של דוד עזריאלי. מומחים בעלי ניסיון מבינים שפגמים בתפקוד ארגון הם תופעה טבעית ואי אפשר להיפטר ממנה לחלוטין. כדי להקטין את הפגמים יש:
א. להבין שהם תופעה טבעית השקולה לאנטרופיה חברתית;
ב. לחשוף אותם – בניגוד לנטייה הטבעית של הארגון, של העומדים בראשו ושל רוב חבריו;
ג. להבין שרק אנרגיה אינטלקטואלית עשויה לבלום את האנטרופיה.
לאחר המחקר יש להציג את ממצאי הניתוח בפני מקבלי ההחלטות בארגון; לקיים דיאלוג ביקורתי-יצירתי בין מקבלי ההחלטות (בעלים ומנהלים) לבין מומחים, ולנסח את הלקחים. השלב הזה אינו יכול להתקיים ברוב הארגונים, קל וחומר בארגונים ביטחוניים, כי שם מי שרוצה קידום אינו אמור לשאול שאלות קשות, או לגעת בנושאים רגישים. בשלב הזה רצוי לשתף את הציבור הרחב בידע, ללקט תגובות, להתמודד אִתן ולהתחשב בהן. ההיסטוריה מוכיחה כי תובנות רבות וחיוניות נצברות מחוץ למערכת. דוגמה בולטת לכך הוא האדמירל האיטלקי פוּלביו מרטיני, שלאחר שירותו בצי האיטלקי, עמד בראש אחד משירותי הביון של ארצו (SISMI). אחרי מלחמת ששת הימים הוא ביקר בישראל, ולאחר שסייר לאורך תעלת סואץ טען שהיערכות צה"ל לאורך התעלה מזמינה התקפה מצרית, שסיכויי הצלחתה גדולים ביותר. מרטיני השמיע את חוות-דעתו באזניהם של מפקדי צה"ל, שדחוהו בקש.⁸

אלה חמשת שלבי היישום:

א. תכנון תיקון הליקויים ואימוץ הצלחות-היתר והתובנות החדשות. את התכנון יעשה צוות משותף של מפיקי הלקחים ושל מקבלי ההחלטות בארגון, ודגש על שיתוף הבעלים, שכן חלק מהתיקונים לא ינעם למנהלים ולמפקדים.
ב. תיקון מבוקר של הליקויים ואימוץ בפועל של הצלחות-היתר ושל התובנות החדשות. בייחוד יש לאמץ את הלקחים ואת התובנות החדשות במערכת ההדרכה, ההכשרה וההשתלמויות של הארגון. מערכת זו נוטה לשמרנות ולהתעלמות מהמציאות, בהיותה אחראית לכשלים רבים. אחד המכשולים העיקריים להפקת לקחים הוא שלב היישום. אנשים נוטים להתנגד לשינויים ולדבוק בנהגים ישנים ומוכרים. לפיכך יש לדאוג כי הלקחים יוטמעו בתהליכי ההתחדשות של הארגון, דהיינו במערכת ההדרכה של בעלי התפקידים החדשים.
ג. בקרה צמודה על דרכי הטמעת הלקחים.
ד. סנקציות חריפות על אי-הטמעת הלקחים.
ה. המשך איסוף מידע עם דגש על איתור ליקויים.

בשבוע הבא: כשלים מודיעיני במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים; הקונספציה המודיעינית הופכה אך לא ננטשה; ראש אמ"ן אחרי מלחמת יום הכיפורים האלוף שלמה גזית פקד לא לעסוק בחשיפת ליקויים ובהפקת לקחים; לברית המועצות היה סוכן בצמרת הביטחון של ישראל; תרגילים מודיעיניים שיצאו משליטה; הנזקים שגרמו הבכירים הכושלים שמחדליהם לא נחשפו; גיוס סוכני השפעה בשרות ארה"ב; העדר תרבות של הפקת לקחים גרם ישירות לטבח בעוטף עזה ואחראים לכך כל ראשי מערכת הביטחון, פוליטיקאים ואנשי צבא, שב"כ ו"מוסד".
__________________

בשבוע הבא: כשלים מודיעיניים במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים; הקונספציה המודיעינית הופרכה אך לא ננטשה; ראש אמ"ן אחרי מלחמת יום הכיפורים, האלוף שלמה גזית, פקד לא לעסוק בחשיפת ליקויים ובהפקת לקחים; לברית המועצות היה סוכן בצמרת הביטחון של ישראל; תרגילים מודיעיניים שיצאו משליטה; הנזקים שגרמו הבכירים הכושלים שמחדליהם לא נחשפו; גיוס סוכני השפעה בשרות ארה"ב; הֶעדר תרבות של הפקת לקחים גרם ישירות לטבח בעוטף עזה, ואחראים לכך כל ראשי מערכת הביטחון, פוליטיקאים ואנשי צבא, שב"כ ו"מוסד".

1. אריה טפר-עמית הדף, בראש כתה, 2,000 ערבים שתקפו את גוש-עציון ב-14 בינואר 1948; כמפקד מחלקה, נטל את הפיקוד על קרב שיירת נבי דניאל כשצבי זמיר, המג"ד (לימים – אלוף וראש "המוסד"), חילץ את עצמו לגוש-עציון; הוא גילה את "דרך בורמה" וחילץ בשלום יחידה דרוזית שנקלעה למלכודת בקרב ינוח, במבצע "חירם" באוקטובר.
2. לצד רבין הזכיר את רב-אלוף חיים בר-לב, שלאחר השחרור היה לשר המסחר והתעשיה; את רב-אלוף דוד אלעזר, שלאחר הדחתו קיבל לידיו את הנהלת "סולל בונה" ו"צים"; את אלוף צבי זמיר, שלאחר שסיים את כהונתו כאלוף בצה"ל וכראש "המוסד" קיבל את הנהלת בתי-הזיקוק; את אלוף עמוס חורב, שלאחר השחרור היה נשיא הטכניון; ואת אלוף עוזי נרקיס, שלאחר השחרור היה ראש מחלקת העלייה בסוכנות היהודית וחבר הוועד המנהל של רשות השידור. טפר טען שאומה שבראשה עומדים גונבי תהילה אינה מסוגלת לבלום את אויביה, ולחשיפת פרצופם האמיתי הקדיש את שנותיו האחרונות.
3 . כפי שהכל נוכחים בשנים האחרונות הן בתחום הפוליטי והן בתחום הצבאי – טבח עוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023.
4. דוגמה להתנהגות מופקרת של המנהלים נחשפה לעיני כל בקריסת המערכת הפיננסית האמריקנית בספטמבר 2008.
5 . בשיחה נכח גם תא"ל אמציה חן (פצ'י).
6 . שלושים ואחת שנה אחרי המלחמה, בדצמבר 2004, הודפס הספר והופץ בקרב קציני צה"ל. קריאה בו מלמדת שמחברו ועורכיו לא הבינו מה התרחש במלחמה, או שביקשו להסתיר את ההתרחשויות העיקריות.
7 . הציטוט מאפלטון, Quis custodiet ipsos custodes, שלקוח מהדיאלוג "המדינה" בדיון בין סוקרטס לגלאוקון. בביטוי הזה השתמש המשורר הסאטירי הרומי יובנאליס במאה השנייה לספירה, וכך הביטוי קיבל אחיזה בשיח התרבותי העולמי.
8 . פולביו מרטיני, שם הצופן: יוליסס; הוצאת מעריב, 2001; עדות של אביעזר יערי.