אתה שולף את התעודה
הפקיד מביט בה בתמיהה
ואחר מציץ בך
זה אתה? הוא שואל אותך
ואתה מהנהן: כן, כן!
התמונות שבתעודה
מזכירות לך אותך
כפי שאתה תמיד מדמיין את עצמך
למרות שעברה כבר תקופה
משום מה אתה בוחר שוב ושוב אותה תמונה
התמונה שהיא אתה – לכאורה...
התמונה שבתעודה
עכשיו אותך מביכה
כן זה אני
אתה אומר ומסתכל בראי
מבטך אזי גולש
מדמותך מתרחקת כמו מאש
התמונה שבתעודה
אולי לא דומה כבר כל כך לך
אבל בשבילך זה אתה האמיתי
ומה זה חשוב מה אומר הראי...
התמונה שבתעודה
עכשיו אותך היא מביכה...
כן כן זה אני אתה אומר ומזדקף
שנים אחורה לחזור אתה מבקש
מה היית השנה כשכל זה קרה
מתי נעצר הזמן
ולהוסיף עוד שנה היה כל כך חבל...
התמונה שבתעודה אותך עכשיו כבר מביכה
כן זה אני
אתה אומר ומסתכל בראי
מבטך אזי גולש
מדמותך מתרחקת כמו מאש
למרות שבעיניך אתה כל כך מוכר
הפקיד מסופק מעיף מבט ונאנח
כן, כן, אני מבין – כאלה הם הזקנים...
ואתה מרגיש כמו נשדד
כמו מישהו שאת השנים ממך לקח
התמונה שבתעודה
עכשיו אותך היא מביכה...
כן זה אני
אתה אומר ומסתכל בראי
מבטך אזי גולש
מדמותך מתרחקת כמו מאש
התמונה שבתעודה
בעיניך זה כל כך ברור
הרי זה כמו באלבום
אם מישהו יעקב אחרי ההתפתחות
יבין שאתה לא מזדקן אלא רק מתבגר
והנה אתה שם תינוק ואחר גדל מאוד
והנער המתבגר הופך לעלם חן
מדוע זה התהפך ועכשיו אתה מדרדר
אינך רוצה לראות אותך משתנה יותר...
התמונה שבתעודה
עכשיו אותך היא מביכה...
כן זה אני
אתה אומר ומסתכל בראי
מבטך אזי גולש
מדמותך מתרחקת כמו מאש
