כְּבָר הַיּוֹם כָּאן נָסוֹג לְאָחוֹר,
עַל הָאָרֶץ נוֹטֶה כְּבָר הָעֶרֶב .
יִרְחֲפוּ עַצְמוֹתֵינוּ מִקּוֹר
אִם עַד בֹּקֶר תַּכֶּה עוֹד הַחֶרֶב.
בִּשְׁתִיקַת הַקּוֹלוֹת שֶׁל הַלֵּיל
עוֹד הָאָרֶץ תִּרְגַּשׁ, לֹא תָּנוּחַ .
גַּם הַגֶּשֶׁם יָשׁוּב יִתְפַּלֵּל,
שֶׁיָּבוֹא הַשָּׁלוֹם, שֶׁיָּגִיחַ.
בַּל תֻּצַּת עוֹד הָאֵשׁ בַּתּוֹתָח,
מִלְחָמָה הִיא אֵיבַת-אוֹהֲבֵינוּ .
הַשָּׁלוֹם, כְּמוֹ מִמַּעַל כּוֹכָב,
עוֹד יָאִיר לַהֲמוֹן-נִלְהָבֵינוּ .
לַשָּׁלוֹם נִתְאַוֶּה מְלֹא-הַכַּד,
אֵין שֵׁנָה שֶׁאוֹתָנוּ תַּרְגִּיעַ .
עוֹד מְעַט וְהַלַּיְלָה נִכְחָד,
כִּי כְּבָר שַׁחַר עוֹלֶה וּמַפְצִיעַ .
בַּיָּמִים הַבָּאִים בְּוַדַּאי,
בְּיָמִים גַּם שֶׁל קַיִץ וָחֹרֶף,
עוֹד נָשִׁיר לַשָּׁלוֹם עַד-בְּלִי-דַּי,
עַד יֶחְדַּל לְהַפְנוֹת לָנוּ עֹרֶף .
