ברחוב של ילדותי
מדרכת אבן ופרחים,
חולות פזורים כבר נשכחו מלב,
פנס חיוור עומד שם
מיותם,
דומה כי נתעצב,
ואיש אינו מבחין בו,
רק תוגת הרוח
הנושב.
ברחוב של ילדותי
בניין-דירות ענק,
צריפון ישן עמד שם לפנים,
מגרש שומם מביט בי
מיותם,
מצפה לילדים,
אך אין ברחוב שום ילד
שישחק בקלאס
ומחבואים.
ברחוב של ילדותי
ריחות וזכרונות,
ניגון רחוק קורא אלי לבוא,
אך אני זרה, כהלך
במדבר,
שהזמן אט ישיבו,
ברחוב שכה אהבתי
רק ערגה חשה
לקראתו.
