שיר מזוין

שִׁיר מְזֻיָּן הוּא שִׁיר
שֶׁבּוֹ גּוּפִי
מִתְעַרְטֵל
וְהַקּוֹרֵא מוּצָף

שִׁיר מְזֻיָּן
הוּא פָּשׁוּט עוֹד נִסָּיוֹן
לַחְפֹּר מִנְהָרָה מִכָּאן לְשָׁם
מֵאֶרֶץ הַשְּׁתִיקוֹת אֶל אֶרֶץ הַצְּעָקוֹת

שִׁיר מְזֻיָּן הוּא
פִּיצוּץ בְּתִקְרַת הַזְּכוּכִית
שֶׁל אִמִּי
שֶׁל סָבָתִי
שֶׁל אַחְיוֹתַי
שֶׁל בְּנוֹתַי

שִׁיר מְזֻיָּן הוּא
שִׁיר שֶׁבּוֹ אֵינִי רְכוּשׁוֹ שֶׁל אִישׁ
אֶלָּא רְכוּשָׁהּ שֶׁל הָאַהֲבָה

שִׁיר מְזֻיָּן הוּא שִׁיר קוֹרֵעַ
הוּא בּוֹכֶה אֶת בִּיאָתִי
הַמִּסְתַּיֶּמֶת
הוּא נֶחֱנַק
מִבְּדִידוּת

שִׁיר מְזֻיָּן
תָּמִיד מְחַכֶּה שֶׁאַצְמִיחַ כְּנָפַיִם
שֶׁאֶהְיֶה הָאַגָּדָה
בִּכְאֵב
בְּסֵבֶל

חניתה רוזן כותבת על השיר

שיר מזוין הוא שיר מצוין לדידי. ;) יש בו פשט (תרתי משמע) והרבה דרש. תיארת נפלא כיצד השיר מפלס את דרכו-ביאתו באמצעות מילותיו מן השתיקה אלי הרמת קולו עד אשר נקרא ונותר בודד. השימוש במילה-מזוין מנותב לפירושים שונים החל מהפיזי בואכה לכלי-זין (נשק) (מיד עלתה בי הקונוטציה לנוכח המילה - מנהרה - מנהרות אויב שנחפרו מתחת לאדמה על-מנת לפגע), וכלה בניפוץ תקרת זכוכית של ההעזה הנשית. השימוש במילה -מְזֻיָּן- יוצר בקרב קוראים מסוימים סומק ומבוכה מאחר שהיא מיד משויכת למילה גסה, אך אין זה כך. זכורתני כשכתבתי שיר "השירה היא כמו זונה נדיבה...." קבלתי תגובות נרתעות למקרא המילה והטיותיה מבלי להסכין עם השימוש המטפורי הזה. "שִׁיר מְזֻיָּן הוּא שיר שֶׁבּוֹ אֵינִי רְכוּשׁוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא רְכוּשָׁהּ שֶׁל הָאַהֲבָה..." - כאן מצאתי את הדוברת (מעצם היותה אישה) מטילה את מלוא כובד המילה בקול רם וללא מחסומים כנגד עוולות המשויכות למעשי זימה בגופה של האישה באצטלת הצטדקות בשם האהבה. שיר מזוין הוא שיר שמעז להביע ללא מסכות ליריות נדושות, מעורטל וחשוף, נועז וכן ובהחלט מצמיח מחשבות נוספות.

השיר של חניתה רוזן

הַשִּׁירָה הִיא כְּמוֹ זוֹנָה נְדִיבָה
מְפַשֶּׂקֶת וּמְפַסֶּקֶת אֶת מִלּוֹתֶיהָ לְעֵינֵי כָּל רוֹאִי
חוֹמֶדֶת לָגַעַת בְּכֻלָּם וּלְהַרְטִיט בְּרִגּוּשׁ מִתְמַשֵּׁךְ
מַשְׂאַת נַפְשָׁהּ שֶׁיֹּאמְרוּ -הִיא נֶהְדֶּרֶת, מְעַנֶּגֶת,
מַפְעִילָה אֶת הַדִּמְיוֹן הַנּוֹעָז, מְפַנֶּקֶת, מְסַחְרֶרֶת חוּשִׁים.....
וְיִגְמְרוּ עָלֶיהָ אֶת הַהַלֵּל
הֲרֵי אֵינָהּ זוֹכָה לְתַגְמוּל כַּסְפִּי ( נאות) אֶלָּא אִם הִיא
רַבַּת-מֶכֶר אוֹ יְדוּעָנִית בַּעֲלַת -שֵׁם
וַעֲדַיִן גַּם בַּפַּעַם הַבָּאָה, תִּשְׁלַח גּוּף-מִלּוֹתֶיהָ מִנֶּגֶד
לְמַעַן יֵדְעוּ שֶׁאֵינָהּ מְוַתֶּרֶת עַל מְקוֹמָהּ בַּחֶבְרָה
וְיֵשׁ לָהּ הַרְבֵּה מָה לְהַצִּיעַ לְכָל דִּכְפִין
הַחוֹבֵב כָּאֵלּוּ כְּמוֹתָהּ.