בס"ד
למה פתאום יורדות להם דמעות?
למה הם בוכים?
למה פתאום הכל נראה אחרת?
מה הם גילו שלא היה אתמול?
למה פתאום מרגישים חוסר?
כל כך הרבה שאלות נשאלות
רוצים לשמוע עוד ועוד, הדמעות זולגות
והגוף כולו צמרמורת והנשמה בוכה, למה?
למה הנשמה בוכה?
פתאום מבינים שהדרך לא הייתה נכונה
ששנים הם לא חיו נכון, ששנים לא למדו אותם
לא אמרו להם, הם יודעים שהם יהודים
אבל לא למדו אותם איך להתנהג
איך בן של מלך חי
איך בן של מלך מלכי המלכים מתנהג
הם מבינים שהם חיו בעולם שכולו דמיון
עולם שרובו מחופש, עולם של אינטרסים
עולם שאומרים לך שלום רק שצריכים ממך
עולם כל כך לא אמיתי ואז שהם רואים את האמת
הם כבר לא יכולים ללכת אחורה
האמת כל כך חזקה, האמת תמיד מנצחת
בורא עולם אתה .......
האמת אין, אין לי מילים, אתה כל כך ענק
התגלמות של חוכמה אין סופית
אתה יצרת אדם והוא חושב שהוא חכם
יום אחד הוא מבין שהוא כל כך קטן
יש המתביישים להודות, יש להם עוד גאווה
אבל זה רק עניין של זמן
החיים כדף ניר שעף ברוח
עד, עד שהוא נוחת, יש עליות ויש ירידות
עד שנוחתים, הכל מתחיל בנייר והכל נגמר בנייר
כשנולדים כותבים "הנכם מוזמנים..." וכולם שמחים
וכשמתים כותבים ... וכולם כבר בוכים
בהתחלה זו הזמנה מהודרת
ובסוף זה על נייר פשוט עם מסגרת
הכל ניירות, בין שתי הניירות
נשאר רק, רק לעשות מצוות
ולא, לא להתעסק בשטויות
ואז כשהאמת מתגלה, אז, רוצים לחזור בתשובה
אז, רוצים כל יום בחזרה, כי הנשמה כבר מבינה
את תפקידה על פני האדמה
ואז, אז היא כבר בוכה.
