הרוב הדומם

בכל קבוצה תמיד נמצא
דוברים בעד, דוברים נגד, ו- הרוב הדומם
חלק נצים וחלק יונים, והשאר סתם ציפורים
מעוט נלחם עד טיפת דמו האחרונה
מעוט מוכן להלחם עד טיפת דמך האחרונה
וה-רוב הדומם, יושב וממתין לסיום המערכה.

בכל שיחות סלון, מנהלים את העולם ואת המדינה,
חלק מתנשאים כגנרלים, חלק מתמרנים כפוליטיקאים
עם פתרונות לכל השאלות לכל המצבים ולכל הבעיות,
וה-רוב הדומם יושב ומקשיב, שותה קפה עם עוגיות.

מדוע אתה כל-כך שקט, רוב?
מדוע אינך יוצא לרחוב?
האם אתה שותק רק מאדישות?
אולי אתה שותק סתם מתוך טיפשות,
האם אתה פשוט אינך רוצה להסתבך?
או שגילית כבר, שלא כדאי להסתכסך?

אבל אתה רוב, ואתה חי בדמוקרטיה,
זו ממש בעיה לשקוע בכזאת אפטיה,
אפילו לא תוכל אצבע מאשימה לשלוח,
ולקוות שכולם כבר הספיקו לשכוח,
שאתה על הכורסה ישבת, כשהיה לך נוח,
ולא ניסית לשכנע בשכל או בכוח,

פשוט ישבת אדיש ופיצחת פיסטוקים,
דיברת רק על בורסה, על מדד ועל דולרים ירוקים,
ולא הבחנת כלל כי האדמה בוערת,
וההיסטוריה בשצף קצף שוב חוזרת,

מה טעם ללמוד בכלל היסטוריה, ודברי ימי עבר,
אם למרות שהכל חוזר על עצמו וכל-כך מוכר,
אין איש מפיק לקחים מהדור הקודם,
לא הנצים ולא היונים ולא ה- רוב הדומם.

כולם יודעים כי במסלול הזה צפויה רק התנגשות,
ולהמתין כך לאסון זו סתם טפשות,
קום כבר - רוב דומם, גלה יותר בגרות,
עצור באצבע את הסכר, צא מהשאננות.