כרוז קצר מוקדם בבוקר, כמעט מרסק לנו את החיים.
הגבולות פרוצים ובמדרגות נבחין בתנועה,
האב נשען, נדחק, ידיו בצדדים
ומשקפיו מהולים בעצבות יתומה מלוקסוס.
בערב העיגול נסגר, במהדורה
והצפת נקודות מפנה חלשות.
בסוף ניסיונו, סערות הגהנום שבלב רוחשות,
כעדות, כי היום טוב פחות, ומחר נקווה לטוב.
