השבוע קראו בבתי הכנסת פרשה קשה,
פרשת תזריע, העוסקת בדיני טומאה.
בין כל המחלות המדבקות,
מחלות העור המסוכנות והמפחידות.
צרעת, ספחת, נגעי עור ושחין
ועוד כמה צרות ומרעין בישין.
במקום ראשון מככבת טומאת האשה,
לאחר שהזריע ובשעה טובה ילדה.
אני מוכנה לכבד את הלכות היהודים הדתיים,
ואפילו את נושא הנידה אצל הנשים.
אך איני יכולה להבין ואיני יכולה להסכים,
להבדל בין התייחסות לטומאת האשה, לפי סוג הילודים.
אחרי לידת בן זכר, על האשה להמתין 40 ימים,
ולאחר לידת בת נקבה, על האשה להמתין 80 ימים,
ורק לאחר חלוף התקופה, יכולה להגיע אל הכהן,
ולהקריב שה או בן יונה, לכבוד הולדת הבת או הבן.
מדוע יש הבדל בטומאה אם נולדה בת או נולד בן זכר,
אין כל הבהרה, אין הסבר, נשאר סתום, לא נאמר.
ספר ויקרא פרק יב'
פרשת תזריע
"אשה כי תזריע וילדה זכר
וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותא תטמא......
ושלושים יום ושלושת ימים תשב בדמי טהרה
בכל קודש לא תיגע ואל המקדש לא תבוא
עד מלאת ימי טהרה
ואם נקבה תלד
וטמאה שבועיים כנדתה
וששים יום וששת ימים תשב על דמי טהרה"......
לפני מספר ימים ניהלתי באקראי שיחה,
עם רב מכובד, בקיא גדול בתורה.
כדי להוכיח לי, כי בניגוד לדעתי,
התורה אינה מתייחסת לנשים באופן שלילי.
הביא, כמובן, לדוגמא,
את הספור ההרואי על דבורה הנביאה.
אך הדגיש במיוחד את הספור המוכר,
על פרשת אברהם ושרה וגירוש הגר למדבר.
שרה דורשת מאברהם, לגרש את הגר האמה,
ואת ישמעאל, בנה.
בראשית כא' פסוק י'
"וירע מאד הדבר בעיני אברהם על אודות בנו,
ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך
כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".
הדוגמא הזו מקוממת ומרגיזה עוד יותר.
במקום לכעוס על אברהם, אשר כל כך מהר ויתר.
לא התנגד והסכים לגרש את הגר ואת בנו הבכור ישמעאל.
מתרצת התורה, כי לכך ניתנה ברכת האל.
התורה מוצאת לאברהם פתרון מכובד
הוא לא היה הרע, הוא לא החליט לבד.
אלוהים הדריך אותו
לשמוע (לא ברור אם תמיד) בקול אשתו.
שיעשה בהכנעה כל מה ששרה אומרת לו.
במקום לנזוף בשרה
על דרישה כל כך איומה וחמורה,
הופכים את הספור הרע,
לדוגמא - לכיבוד האשה בתורה.
