כמו רצועת תפילין
כרוכה על יד
כרכתי זרועותיי סביב צווארך
ובשפתיי האדומות
לחשתי לאוזנך חרש-בלאט
מה רב הוא טוהרך.
כי טוהר לך, אישה
זכות המשתפכת
מנשמתך הברה.
ואת צחקקת בתומתך
וצחקוקך
היה לי כבת שירה.
ועינייך השחורות
הביטו בי כאומרות
"אני אישה, אני אישה".
כל-כך רציתי לחללך,
אבל טהורה לא מרשה
שיחללו את בית מקדשה.
ועתה, משחלפו להן השנים
את מחוללה
כמי שאין לה מחילה
וכפרה
ומה שנותר לך מטוהרך
ומזכותך
הוא רק צחקוקך
שלא נותר בו דבר שירה.
