התרנגול והאריה

1. התרנגול והאריה

פעם אחת נתקעה
עצם בגרונו של האריה. קרא
האריה לעזרה, אולם
כל החיות נרתעו ממנו.
ראה האריה את
התרנגול,
והבטיח לו שכר נאה
אם יחלצוֹ ממצוקתו.
הכניס התרנגול
את מקורו בגרון האריה,
כדי לעקור
את העצם מגרונו.
- תן לי את שכרי! - קרא התרנגול.
- אֱמוֹר תודה
שיצאת בשלום מלוע הארי -
השיב האריה - כלום
לא די שהיצלת
את חייך ואתה עוד
תובע שכר?!
- הישרדות. זה שֵׁם המִשחק
מסע
מעיר האָבות
לעיר האובות
שלפתי
מן הכיס מסרון
של עפר.

2. החמור המחופש

שנים רבות שֵׁרֵת החמור
את אדונו בנאמנות, עד
כי זָקַן ולא יכול
היה עוד לשאת בעול
העבודה הפיסית.
ביקש האדון
לגמול לחמורו הטוב
על נאמנותו ארוּכת השנים.
הלביש אותו
בבגדי מלכות, כשכתר זהב
מתנוסס לראשו,
ושיחרר אותו לחופשי.
החמור המחופש
משך אליו את תשומת לב
כל חיות היער,
שהחליטו פֶּה אחד
לכַנס את מועצת החיות
כדי להמליך את
המלך החדש. אולם
כשהחמור התבקש לנאום
את נאום ההכתרה
המלכותית,
נאום מלהיב וחוצב להבות,
פתח את פיו ומתוכו
יצאה הנעירה המפורסמת
שהסגירה את
זהותו האמיתית. למוֹתר
לציין את סופו המר,
כשהיה לטֶרֶף בפי
האריה המכריז: חמור
נשאר חמור גם בשינוי אדֶרֶת...
מרוב יער
זהויות
לא רואים עץ בשלכת.
לא ציפור לא כנף.
השֶקט
מסתתר מאחורי
זהות בדויה של מפה לבנה.

3. השֶקט
יושב על שפת המדרכה
מביט בְּשֶקט
אֶל הֶחתול
השחור.