מה עוד?

שִׁפְעֵי-שְׁפָעִים כָּאֵלֶּה
של צוּפֵי אהבה
לא צְפוּיִים בְּרָגִיל מאישה
שעמדה בשיא פריחתה
לִפְנֵי ארבעים שנה –

אז איך התרחש הפלא
בְּימים של חוסר תקווה
כשהארץ זֶה כְּבָר יָבְשָׁה
נִרְקְבָה בָּאֲשָׁה נִשְׁחָתָה
סָר-חִנָּה בָּטַל-קוֹרְבָּנָהּ?

איך נסחפתי פתאום כמו ילד
אל שדיה ואל קִרְבָּה
איך נולדתי בה מחדש
איך יצאתי טהור ורך
כמו עוּבָּר מעוּמְקֵי בִּטְנָהּ?

אין תשובה אחת כוללת
ואולי אין בכלל תשובה
כמו שאין על השאלה
ומעולם לא באמת הייתה
מה זאת אהבה – מה?

אבל איך אפשר בלי מילה
של הסבר לאותה פְּלִיאָה:
היא מֵעוֹלָם לא חדְלה
להעניק את חַסְדֵי נעוריה
בזמן שהארץ אכלה את יושביה.