זוֹ עֲיֵפוּת, שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי
תְּשִׁישׁוּת מֵהַמִּלָּה הַכְּתוּבָה
כֹּחַ הָרָצוֹן מִתְפּוֹגֵג
אוֹתָנוּ לֹא הוֹלֶמֶת רוּחַ קְרָב.
לְעִתִּים יוֹצֵא אַחֶרֶת,
מְלַטֵּף אֶת בְּרִיחֵי הַשַּׁעַר.
זוֹ בְּרִיחָה, מֵעַצְמִי וּבִכְלָל
תְּזוּזָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם
רַק מַגְבִּירָה אֶת נוֹכְחוּתִי
תְּחוּשַׁת רִצְפָּה מִתְמוֹסֶסֶת
וְהָאוֹר עַל עֵינַי מְהַבְהֵב
מַגְדִּיל וּמַקְטִין אֶת הָאִישׁוֹן
זוֹ מַחֲלָה, מֵהַסּוּג הַשָּׁכִיחַ
בֵּין שְׂמִיכוֹת הֲזָיוֹתַי מְלַטְּפוֹת
רֶגֶשׁ זָר מְפַעְפֵּעַ
מִכְנָסַי מִשְׁתַּפְּלִים בְּדִיּוּק מֻחְלָט
וְרוּחַ קַלָּה שְׁקֵטָה
כְּאִלּוּ תַּמּוּ מְעַט מִלּוֹתֶיהָ
זוֹ עַצְבוּת, מְקָרֶרֶת פָּנִים
וּמְחַמֶּמֶת אֶת פְּנֵי הָעוֹר
בְּגַעְגּוּעִים מִתְרַפְּקִים מַכָּרַי הַסְּפוּרִים
יֵשׁ יָמִים שֶׁדַּי בְּכָךְ
אַהֲבַת אֵימַת הַמַּרְאֶה
