סֵדֶר הַזִיכָּרוֹן

כשאני חושב על אהבה
אַתְּ מופיעה תמיד ראשונה
למרות שמבחינה כרונולוגית
היית אי-שם בָּאֶמצַע
בין אנה
לבין ביאטריצה

ומה שיותר מפליא זה
שאת מופיעה לי תמיד
בדיוק כמו שהיית בזמן-אמת:
מושלמת
עד אחרון הפרטים
(לְמַעֵט הבתולים
כי שנינו ידענו כבר מה שידענו)

המצב שונה בתכלית
כשאני חושב על מלחמות
כי אז מופיע לי ראשון
החלל הראשון
במלחמה הראשונה
שברגע האחרון
מרוב תדהמה
לא הספיק לשאול
בשביל מה כול זה?

ולא פלא שהוא תמיד מופיע
לִפְנֵי כול הבאים אחריו
כי בזכותו
הרגשתי בפעם הראשונה בחיי
שאני בן-תמותה
שעִם כול נשימה
הזמן נעשה יותר קצר
ושבמוקדם או במאוחר
הכול נגמר בגוש/חלקה/שורה מִסְפָּר.

כשחזרתי בשלום בפעם השלישית
מעוד מלחמה מיותרת
פגשתי בךְ
בלי שום הכנה
ולמרות ניסיון מוּכָח
שצברתי בְּמלחמות מיותרות
כבשת אותי בבת-אחת
עִם חיוכך
שהיה כְּלִי-זַיִן אִסְטְרָטֶגִי.

לא היה עוד מִקרה
שנכבשתי בקלות כזאת
עד שורש גופי ושורש נשמתי
ומה שיותר מפליא זה
שבכול תקופת הכיבוש הזה
שכחתי לגמרי לשאול את עצמי
בשביל מה כול זה
אִם במוקדם או במאוחר הכול נגמר
בגוש/חלקה/שורה מִסְפָּר.

בדרך כלל אני משתדל להיזכר
רק במה שנעים להיזכר
אבל לזיכרון יש חיים משלו:
הוא עושה
מה שהוא רוצה
מָתַי שהוא רוצה
היכן שהוא רוצה
בכול דבר
ולא שָׂם זין על שום כלל
לְרַבּוֹת על מוקדם ומאוחר

אז למזלי
כשאני מתחיל לשאול
אֶת עצמי
"בשביל מה כול זה?”
(שאלה מסוכנת מֵאֵין כְּמוֹתָהּ)
אַתְּ צצה מולי באופן קבוע
עִם חיוכך המביס
כמו שם ואז
וכול ספק גָּז
כמו נפיחה ברוח.