מי אמר שהגרמנים יעילים?

תשע שנים נדרשו לרשויות אכיפת החוק בגרמניה ובישראל כדי לסיים את הסגרתה לגרמניה של אסתר ים, המואשמת בגרמניה בכך שעמדה בראש כנופייה שבשנים 2003-2002 גנבו סחורות במאות אלפי אירו והבריחו אותן למזרח אירופה. אבל לפני שאנחנו ממהרים להיאנח על חוסר היעילות של הפרקליטות הישראלית, נבחן את הפרטים - ונגלה להפתעתנו שהגרמנים היו לא-יעילים באותה מידה.

ים נחקרה לראשונה באוגוסט 2003, ולמרות שהתחייבה שלא לעזוב את גרמניה - כעבור עשרה חודשים הגיעה לישראל ושינתה את שמה. כתב האישום נגד שותפיה של ים הוגש בספטמבר 2004 והם הורשעו ונשלחו למאסר. ים כמובן לא התייצבה למשפט, וכאן החלה הסאגה.

• מרס 2006: בית המשפט הגרמני מוציא צו מעצר מחודש נגד ים.

• מאי 2006: גרמניה מבקשת לראשונה מישראל להסגיר לידיה את ים.

• ספטמבר 2007: הפרקליטות בישראל משיבה לבקשה הגרמנית ומבקשת מסמכים נוספים.

• אפריל 2011: משרד המשפטים הגרמני שולח את המסמכים המבוקשים.

• דצמבר 2012: הפרקליטות הישראלית מבקשת עוד מידע.

• נובמבר 2013: הפרקליטות מבקשת מבית המשפט המחוזי בירושלים להכריז על ים כבת-הסגרה לגרמניה.

בית המשפט קיבל את הבקשה במאי השנה, ובית המשפט העליון דחה (6.9.15) את ערעורה של ים על החלטה זו. אחת מטענותיה של ים הייתה, שההליך גרם לשיהוי ניכר ולכן אין להיענות לבקשה, אך השופט עוזי פוגלמן דחה טענה זו.


היו מקרים דומים


לדברי פוגלמן, אכן ראוי שהליך הסגרה יתבצע במהירות וביעילות כדי למנוע עינוי דין. אולם, "נכון אני לקבל את טענת המדינה כי דובר בתהליך שהצריך תשומות זמן משמעותיות הן בצד הגרמני הן בצד הישראלי אשר תרמו להתארכות ההליך. זאת ועוד, מעיון בפסיקתנו עולה כי במקרים דומים נמצא כי לא היה בשיהוי שאורכו דומה כדי להצדיק הימנעות מהסגרת המבוקש בנסיבות העניין".

פוגלמן מוסיף: "הגם שמצאתי כי קצב הטיפול בהליך הסגרת המערערת אינו מניח את הדעת, אני נכון לקבל את טענת המשיבה כי חלק הארי של ההשתהות נבע מהיעדר פרקטיקה סדורה של העברת בקשות מסוג זה בין הרשויות בגרמניה לרשויות בישראל; ומהצורך - בצד הגרמני - 'לתרגם' את חומר הראיות הגולמי כדי שיעמוד ברף של 'אחיזה לאישום' כפי שדורש הדין הישראלי.

"ומכאן לרשויות החוק בישראל. המשיבה מציינת כי הזמן שחלף בין קבלת בקשת ההסגרה בפרקליטות המדינה לבין התגובה הראשונה לה - כשנה וארבעה חודשים - נבע מטעות. בכל הנוגע לפרקי הזמן הנוספים שארך הטיפול בבקשה, טוענת המשיבה כי מדובר בפרקי זמן סבירים לבחינת חומר הראיות והמסמכים שהועברו מגרמניה, על-מנת לוודא שהם אכן עומדים ברף הראייתי הנדרש".


ישראל לא תהיה מקלט


והוא מסכם: "בשים לב לכך שחלק ניכר מהתמשכות ההליך בעניינה של המערערת נבע ממטרה לשמור על תקינות ההליך ועל זכויותיה; למורכבותו האינהרנטית של הליך ההסגרה, לקשיים הפרטניים שעלו בנסיבות העניין ושפורטו לעיל; ולכך שיסודו של ההליך מטבע הדברים בהימלטות המערערת מאימת הדין, לא מצאתי כי נסיבות השיהוי מביאות למסקנה שהסגרתה של המערערת תפגע בתקנת הציבור".

השופט מני מזוז הוסיף: "תקנת הציבור בישראל מחייבת כי עבריין יעמוד לדין בגין מעשיו ויבוא על עונשו אם יורשע. תקנת הציבור היא שמדינת ישראל לא תהפוך למדינת מקלט לעבריינים שביצעו עבירות במדינה אחרת ונמלטו לישראל מאימת הדין. תקנת הציבור היא שעבריין שנמלט לישראל לא יוכל להסתתר מאחורי טענת שיהוי בהליכי ההסגרה, גם אם חל עיכוב בהשלמת הליכי ההסגרה, שמטבעם הם מורכבים, למעט במקרים יוצאי דופן ונדירים ביותר".

השופט אורי שהם הסכים עם פוגלמן ומזוז. את ים ייצגו עוה"ד אביגדור פלדמן ואריאל פיצ'וקטה, ואת המדינה - עוה"ד אבי קרוננברג וגלית גרינברג.