על דרך המלך

מזה שנים זוכה הקולינריה הסינית בארץ לפופולריות רבה בקרב ציבור הסועדים הישראלי. מסעדות ברוח המזרח הרחוק נפתחות על ימין ועל שמאל, והוותיקה שבהן, "הסינית האדומה", הממוקמת בצפון תל אביב (רחוב דיזנגוף 326), חוגגת בעצם ימים אלה שלושה עשורים לקיומה.

האמת ניתנת להיאמר ששלושים שנות-מסעדה אינן עניין של מה בכך. רק מסעדות מעטות מצליחות בכלל לשרוד פרק-זמן ממושך שכזה . אלא שיחד עם זה ראוי להודות ש"הסינית האדומה" לא ליקקה הרבה דבש במרוצת שנות-קיומה. בצד שגשוגה, נגזר עליה גם לעבור זמנים של שפל, אם בשל תחרות אכזרית עם יריבותיה הקולינריות, ואם מחמת התפריט המונוטוני שלה, שעיצבן ושיעמם לא מעטים מסועדיה הנאמנים..

כשפקדנו השבוע את "הסינית האדומה" הופתענו לטובה מהשינוי שחל בה, עם הנהגת תפריט חדש - מגוון ומרענן הרבה יותר מזה שהיה נהוג בין כתליה עד כה. השפע והרענון באו לידי ביטוי במנות הראשונות, בעיקריות ובקינוחים כאחד.

ארוחה משביעה

מן המנות הראשונות עטנו, כמוצאי שלל רב, על מרק התירס שהוגש לנו. הוא הצטיין ביד נדיבה וטעמו המתקתק היה לעילא לעילא. בת הזוג התענגה אף היא על מרק הואן-טון הקלאסי, שגם הפעם, כמו בעבר, שמר על איכותו הגבוהה.

מן המנות העיקריות נפלה הבחירה המשותפת של שנינו על-מנת בשר-ברווז בתפוז, בתוספת אטריות-ביצים עם ירקות וסלט חמוץ-מתוק בצידן. ההנאה יכלה להיות מושלמת, אלמלא העובדה המצערת שהבשר היה, אללי, מטוגן, שלא בדיוק לפי טעמנו, אלא שמה לעשות וזהו מנהגה של "הסינית האדומה" בהכנת בשריה, וחבל.

הקינוחים היו מעל ומעבר: גלידת-קוקוס, ששכנה בתוך קליפת הפרי עצמו, ושטעמה היה כצפיחית בדבש. גם הבננה המטוגנת, שהוגשה בצידה ביד נדיבה, לא איכזבה, בלשון-המעטה. תה יסמין סיני, מהביל וניחוח, בתוספת של שתי עוגיות-מזל, סיימו ארוחה בהחלט משביעה.

שילמנו 270 שקל, כולל תשר של 10% לשרות שהיה אדיב וקשוב. את "הסינית האדומה" זיכינו ב-8 מתוך 10 הנקודות של הסולם הקולינרי שלנו.