מה יעלה בגורלה של המלוכה הבריטית

העובדה היא שרוב הבריטים תומכים בהמשך המלוכה, כתב מארק לאונרד בשנת 1998 – וזה עדיין נכון, דיווח כתב-העת הבריטי The Week בחודש אוגוסט. סקר שערך המכון המוביל YouGov ביוני השנה לרגל שנת הפלטינה של המלכה מצא, כי 62% מהבריטים סבורים שהמלוכה צריכה להימשך, ורק 22% אמרו שיש לעבור לראש מדינה נבחר. עם זאת, ביולי 2012 התמיכה בהמשך המלוכה עמדה על 75%, ובאוקטובר 2020 – על 67%. התמיכה חזקה יותר בקרב השמרנים (84%) ובקרב בני 65 ומעלה (77%), בעוד רק 48% ממצביעי הלייבור תומכים בהמשך המלוכה, ונמוכה עוד יותר (33% בלבד) בקרב בני 24-18. נתונים מפורטים יותר נביא בהמשך.

יש חשיבות בקיומו של ראש מדינה שמעל הפוליטיקה והאינטרסים המגזריים, הוסיף כתב-העת בהציגו את עמדות התומכים. הנסיך ויליאם הדגיש לפני מספר חודשים את חשיבות תפקידה המאחד של סבתו: חגיגות הפלטינה היו "רגע של אחדות לאומית", אמר המלך-לעתיד. אתר בית המלוכה אומר במפורש, כי המונרך "שם את הדגש על זהות, אחדות וגאווה לאומיות; מעניק תחושה של יציבות והמשכיות; מוקיר רשמית הצלחות והצטיינות; ותומך ברעיון של שירות התנדבותי".

טיעון נוסף של התומכים: המלכה הייתה מקור של כוח בריטי רך והשפעה דיפלומטית, כאשר קיימה מאות ביקורים בחו"ל והללו הניבו לבריטניה תועלת ביטחונית ומסחרית. חברת הייעוץ ברנד פייננס העריכה בשנת 2017, כי המונרכיה מכניסה לבריטניה מדי שנה סחר ב-130 מיליון ליש"ט. יחד עם ההכנסות מנכסי בית המלוכה, המועברות למשרד האוצר, וההכנסות מתיירות – ההערכה היא שבית המלוכה תורם למשק הבריטי 1.8 מיליארד ליש"ט בשנה.

The Week הצביע בחודש שעבר גם על נימוקיהם של המתנגדים למלוכה. הללו מציינים, כי היא נתמכת כספית בידי משלם המיסים הבריטי באמצעות "מענק הריבון", המכסה את העלויות המרכזיות של הסגל, את אחזקת הארמונות באנגליה, את הנסיעות ואת הביקורים הממלכתיים. הנתונים מלמדים על עלייה ניכרת בעלויות בשנים האחרונות: בשנת הכספים 2021/22 עמד המענק על 86.3 מיליון ליש"ט (גם כאן, נראה בהמשך יותר נתונים). סיבה מרכזית לכך הייתה שיפוץ מקיף בארמון בקינגהאם, בנימוק שמדובר בעבודות דחופות לנוכח העובדה שמערכות החשמל, הביוב והחימום הותקנו בשנות ה-1950. השיפוץ ניצל את העובדה שמאז פרוץ הקורונה כמעט ולא שהתה בו המלכה, אשר העדיפה את וינזדור ואת בלמורל.

למלוכה, שהיא מערכת היררכית, אין מקום בחברה שוויונית והיא מגבירה את הפילוג וחוסר השוויון, טוענים מתנגדיה. הפרשנית הפוליטית איב ליווינגסטון מתארת את המלוכה כ"דוגמה בוהקת לזכויות שלא הושגו בזכות וחוסר שוויון המצויים בשורשיה של החברה הבריטית".

ולבסוף: המלוכה היא אנטי-דמוקרטית, בכך שתפקידים ציבוריים רבי חשיבות ניתנים למי שמעולם לא נבחרו ולא ייבחרו. התנועה הרפובליקנית טוענת שראש המדינה צריך להיבחר בצורה דמוקרטית, משום שאין כל דרך למנוע מהמונרך ומשפחתו לנצל לרעה את תפקידיהם "או פשוט לבזבז את כספנו". המונרך יכול, מעצם טבעו, לפעול רק למען הממשלה הקיימת ולא לטובת המצביע מן השורה, סבורים תומכי הרפובליקה.

כמובטח, נחזור ביתר הרחבה לנתוני הסקר של YouGov. הוא נערך בתחילת חודש יוני, לרגל חגיגות 70 שנות המלוכה של אליזבת, והוא מציג לא רק תוצאות אלא גם מגמות – בעיקר בהשוואה לסקר משנת 2012, כאשר המלכה חגגה 60 שנה על הכס. כפי שכבר ראינו, השורה התחתונה הייתה חיובית – 62% בעד המשך המלוכה ורק 22% נגדה – אבל זוהי ירידה של 13 נקודות האחוז (או 18% במספרים) לעומת העשור הקודם. משמעותית עוד יותר היא הירידה המתמשכת של הצעירים במלוכה. בקרב בני 49-25 התמיכה במלוכה היא 56% לעומת התנגדות של 26%, ואילו בקרב בני 24-18 היא 33% בלבד לעומת 31% מתנגדים.

מגמת הירידה ניכרת גם ברוב השאלות האחרות. האם בית המלוכה טוב לבריטניה? 56% ענו בחיוב, צניחה לעומת 73% לפני עשור; ושוב ניכרת ירידה בקרב הצעירים במתן תשובה חיובית. האם בבריטניה תהיה מונרכיה בעוד מאה שנה? 41% השיבו בשלילה ורק 39% בחיוב, לעומת 66% שהשיבו בחיוב לפני עשור בלבד. רק 47% גאים במלוכה בעוד 18% נבוכים בגללה, לעומת 57% ו-8% בהתאמה. ולבסוף: האם המלוכה נותנת ערך טוב לכסף, או במילים אחרות – האם שווה להוציא עליה את הכסף? 55% ענו בחיוב ו-30% בשלילה, לעומת 64% ו-27% בהתאמה לפני עשור.

נישאר בתחום הכספי. השבוע ציטטנו כתבה מרתקת של ניו-יורק טיימס, לפיה שווי נכסיו של בית המלוכה הוא 28 מיליארד דולר, ולכך יש להוסיף 1.4 מיליארד דולר של דוכסות קורנוול (של יורש העצר, עד עכשיו של צ'רלס ומעכשיו של ויליאם), 949 מיליון דולר של דוכסות לנקסטר (של המונרך; צ'רלס סופג ירידה בעושרו), וסכום סודי ביותר של רכוש פרטי של בני המשפחה.

ההכנסות מהרכוש העצום הזה פטורות ממס חברות, מס הכנסה ומס ירושה, אם כי חלק משמעותי מהן מוזרם למשרד האוצר. בחישוב נקודתי, האוצר יוצא נשכר: לפי נתוני הטיימס, הוא קיבל השנה 363 מיליון דולר ובמקביל הקציב למשפחת המלוכה ("מענק הריבון") 86.3 מיליון ליש"ט שהם 100 מיליון דולר (עלייה של 0.5% לעומת השנה הקודמת).

הדוחות הכספיים של בית המלוכה מתפרסמים ומצורפים כאן, אם כי הם חלקיים מאוד ומתייחסים רק למענק הריבון ולשימוש בו. הדוח לשנת הכספים 2022/21 מוסר, כי ההוצאות היו 102.4 מיליון ליש"ט (עלייה של 21%), מתוכם 24.1 מיליון ליש"ט לשכר (כ-500 עובדים) ו-49.5 מיליון ליש"ט לתחזוקה. התזרים לפני הקצבות היה שלילי בסך 101.9 מיליון ליש"ט (זינוק של 36%); נראה שבית המלוכה מכסה את הגרעונות ממקורותיו שלו.

נזכיר, כי בית המלוכה מוציא את הכסף במשק הבריטי: עובדים, מזון, חומרי ניקוי, רהיטים, ביגוד, שיפוצים ועוד ועוד. לכך יש להוסיף את הטענה לפיה הוא גם מכניס כספים לענף התיירות וכל מה שסביבו, אם כי קשה לדעת האם מישהו לא היה מגיע ללונדון אם לא היה בית מלוכה. ציניקנים יאמרו, שהוא מפרנס היטב את התקשורת, בעיקר הצהובה שבה, באמצעות הפרשות הרבות שהוא מנפק – לטוב ולרע. אי-אפשר כמובן לקבוע מבחינה כלכלית-אמפירית האם הוא כדאי או לא; כפי שראינו, רוב הבריטים סבורים שכן, אם כי שיעורם נמצא בירידה.

הנה עוד סקר של YouGov וגם הוא מאיר עיניים. הסקר מתייחס לרבעון השני של השנה הנוכחית והוא בדק את הפופולריות של בני משפחת המלוכה. חייבים לומר שלפחות חלק מהתוצאות מדהימות. הצמרת ממש כצפוי: המלכה נהנתה מאהדה של 75%, ללא הבדל של ממש בין שכבות הגיל. אחריה באים קייט מידלטון (68%) ובעלה, הנסיך ויליאם (כיום יורש העצר, 66%). ההפתעה הראשונה היא במקום הרביעי: הנסיך פיליפ, בעלה של המלכה, שהלך לעולמו באפריל אשתקד, עדיין נהנה מפופולריות של 64%. אחריו: הנסיכה אן, בתה של המלכה (53%) – ואז עוד הפתעה, בדמותה של זארה פיליפס-טינדול, בתה של אן שאיננה ממש דמות ציבורית בולטת.

הנסיך/המלך צ'רלס קיבל 42% בלבד, ורעייתו קמילה – רק 40%. נקודת התחלה בעייתית מאוד למלך, ומיד נראה שהיא בעייתית עוד יותר. הלאה ברשימה הכללית: הדוכסית סופי ובעלה הנסיך אדוארד (37% ו-35% בהתאמה), הנסיך הארי (34%), שרה פרגוסון (גרושתו אפופת השערוריות של הנסיך אנדרו), הנסיכה ביאטריס (בתו של אנדרו) ואנדרו עצמו (11%, לא פלא לנוכח חלקו בפרשת ג'פרי אפשטיין).

כעת ראו את הדירוג בקרב דור המילניום, ילידי שנות ה-1990-1980: אליזבת, קייט, ויליאם, פיליפ, הארי (44%), פיליפס, מייגן מרקל (רעייתו של הארי, 39%), ביאטריס, קמילה, הנסיכה יוג'יני (בתו של אנדרו, 35%), צ'רלס (במקום ה-11 עם 34%), אדוארד, סופי ואנדרו. ומה קורה בדור ה-X, ילידי שני העשורים שלפני כן? אליזבת, פיליפ, ויליאם, קייט, אן, פיליפס, קמילה, צ'רלס (במקום השמיני, 40%), סופי, אדוארד, יוג'יני, ביאטריס, מרקל ואנדרו (עם 3%).

המשמעות היא, שככל שגיל הנשאלים יורד – כך יורדת התמיכה במלך הנכנס. אולי לא מפתיע, לנוכח העובדה שהוא בן 74. השפעת הצעירים היא אולי גם ההסבר לפופולריות המפתיעה של פיליפס בת ה-41, וראו כמה הנסיכות ביאטריס (בת 34) ויוג'יני (בת 32) פופולריות יחסית בקרב בני גילן. הנתון הכי משמעותי הוא הפופולריות הגבוהה של ויליאם וקייט, שהיא יותר מאשר פי 1.5 משל המלך והמלכה. מובן שהנתונים יכולים להשתנות בעקבות מותה של אליזבת, החשיפה הרבה של צ'רלס והאנושיות הרכה שהוא משדר מאז הפך למלך. אך דומה שהמגמה ברורה: עתידו של בית המלוכה תלוי בדור הצעיר שלו.

השאלה פשוטה: האם המלוכה הבריטית תשרוד? עוד לפני מותה של אליזבת היו שטענו, שהיא הגורם המרכזי הבולם קריאות של ממש לביטול המוסד. כפי שראינו, היא הייתה מאוד פופולרית (ב-70 שנותיה האהדה כלפיה לא ירדה מ-60%) ורבים ראו בה שריד נוסטלגי לימי הפאר של הממלכה שחלפו לבלי שוב. דומה שהיה גם משהו מאוד אנושי: לא יוצאים נגד אישה באה בימים, שהתנהגותה שלה הייתה ללא רבב בעשרות השנים בהן באמת עבדה קשה. אבל מה יהיה כעת?

פרופ' לינדה קולי – מומחית להיסטוריה חוקתית והיסטוריה בריטית – כתבה השבוע בוושינגטון פוסט (והבאנו כאן את הדברים), ששיטות שלטון משתנות לרוב בשל גורם חיצוני, כמו מרד או מלחמה, וזה ממש לא המצב בבריטניה. לכך נוסיף, שבית המלוכה שרד בעשורים האחרונים שורה של שערוריות, חלקן צהובות (הנסיכה דיאנה, שרה פרגוסון, הארי ומייגן) וחלקן מהותיות (אנדרו ופרשת אפשטיין). מאז אדוארד השמיני – שוויתר על כס המלוכה ולאחר מכן בגד בארצו במלחמת העולם השנייה (אך הפרטים נודעו רק עשרות שנים מאוחר יותר) – לא היו פרשות כאלה. אז צריך לקרות משהו מאוד קיצוני כדי שיתחיל להיווצר רוב לביטול המלוכה; ויש פער גדול מאוד בין תסכולים וסקרים לבין הצבעות ומשאלים.

מה שנראה יותר סביר הוא שינויים בחו"ל, ב-14 המדינות שהמונרך הבריטי עומד בראשן וב-55 המושבות לשעבר הכלולות בחבר העמים. השבוע הבאנו כאן ניתוח של גארדיאן בנוגע למדינות העשויות/עלולות להחליף את המלוכה המרוחקת ברפובליקה קרובה. מסקנתו הייתה שהדבר אפשרי בעיקר במדינות הקריביים הקטנות, והרבה פחות במדינות החשובות ביותר – קנדה, אוסטרליה וניו-זילנד.

הרבה יותר משמעותי הוא מה שיכול להתרחש בתוך בריטניה עצמה, לא במשטר אלא במבנה המדינה. ראש ממשלת סקוטלנד, ניקולה סטורגון, מדברת על דרישה למשאל עם נוסף על עצמאות החבל (ב-2015 ההצעה נדחתה). בצפון אירלנד יש כעס גובר בנושא הברקזיט, אשר חייב למצוא איזושהי דרך ליצור גבול בלי ליצור גבול בין הצפון (שפרש יחד עם בריטניה) לבין אירלנד העצמאית (החברה באיחוד האירופי).

אם צ'רלס לא יצליח לעורר השראה ולהתגבר על הפער העצום בפופולריות שלו, ובמיוחד אם לא יישם את תוכניתו לצמצם משמעותית את מספר בני המלוכה המקבלים מימון ציבורי, בהחלט ייתכן שיתגברו הרגשות הרפובליקניים בחו"ל והרגשות הבדלניים מבית. אולי ייווצר עליו לחץ לפרוש לטובתו של ויליאם, שראינו שהוא הרבה יותר פופולרי מאביו (ושרעייתו הרבה יותר פופולריות מאמו החורגת). וכך, לצד הפרשות שמן הסתם המשפחה תוסיף לייצר, ייתכן שהיא תעמוד במרכז התרחשויות פוליטיות רבות משמעות.