"אז אולי לתקן קצת את המהירות"

השופט: אושרת בר, בית המשפט לתעבורה בבאר שבע

המועד: יום שני, 5.6.2023, שעה 10:00

הנושא: תיקי תעבורה


אחרי הפסקה ארוכה חזר המדור לאולם של תיקי תעבורה, כדי למצוא שהבעיה הבסיסית לא נתפרה: כמות עצומה של תיקים המתנהלים בסרט נע, לחץ הגורם לכך שלעיתים מה שסובב את הדיון נראה כבזאר טורקי. השופטת אושרת בר מנסה לקדם את התיקים ככל יכולתה, עד כדי מה שנראה ככניסה בוטה למגרש ואפילו עידוד של התביעה שלא לומר את כל האמת. ונזכיר: מדובר בהליך פלילי, שלעיתים נוגע לחיי אדם.

כאשר נכנס המדור לאולם, טיפלה בר בתיק בו לא ניתנה חוות דעתו של הממונה על עבודות שירות - בעיית עומס ההולכת ומחמירה בכל תחומי המשפט הפלילי - ובאולם שרר רעש כאשר הכל דיברו תוך כדי שהיא מכתיבה את החלטתה. בר רוצה לסיים את התיק ולכן מורה להעביר בדחיפות את הפרוטוקול לממונה, בתקווה שעד המועד הדחוי תוגש חוות הדעת.

הסניגור בתיק הבא מבשר שהוא דיבר עם מרשו והלה מסכים לעבודות שירות תמורת קיצור הזמן בו ייפסל רשיונו. "אתה רוצה עבודות שירות? המדינה תסכים בשמחה. הוא לא מבין את הפגם [במעשיו]", מגיבה בר. "גבירתי מסכימה להוריד קצת ולתת לו עבודות שירות?", היא פונה לתובעת ונענית בחיוב. אבל בר חושבת שוב:

"בפעם הבאה יהיה לו גם מאסר מותנה, גם עבודות שירות וגם פסילה. הוא ינהג, הוא יחזור [לכלא]. אני אחראית על החיים שלו. אני לא אתן לו אחר כך לחזור לכלא. גם לשופט יש אחריות. אני לא מחזירה אותו לכלא. אם הוא לא יכול לקחת אחריות על החיים שלו, אני אקח". המהומה באולם אינה מאפשרת לדעת כיצד נגמר הסיפור.

"לא ישנו לך את ההסדר"

הנאשם הבא, הנראה בן-עשרה, מעמיד בפני בר אתגר בלתי שכיח. "מה מפריע לו, הפסילה? הוא רוצה להביא עורך דין אחר?", היא שואלת את הסניגור ואז פונה במישרין לנאשם: "לא ישנו לך את ההסדר. יש עבר, אתה הודית, לא יבטלו לך את זה. אתה טועה". הסניגור מבהיר שהוא יתפטר מן הייצוג אם התיק לא יסתיים היום.

בר חוזרת לנאשם: "כמה [זמן פסילה] הבטיח לך עורך דין אחר? אתה הודית, אתה אחרי הודאה. עורך הדין האחר הבטיח לך, [אבל] אתה לא תקבל [את מה שהבטיח]. זה לא רלוונטי, אתה כבר הודית, נגמר הסיפור. אני לא מתווכחת". היא מכתיבה בשם הסניגור את בקשתו להשתחרר מהייצוג, שהוא הסביר למרשו את המשמעות והלה מעוניין בעורך דין אחר.

בר מוסיפה: "הוא יצטרך להתמודד עם עורך דין אחר - ואתי". היא משחררת את הסניגור ומוסיפה להחלטה: "בית המשפט מבהיר לנאשם, כי הוא כבר הודה במסגרת הסדר טיעון והתיק נדחה למתן גזר דין היום". התיק נדחה שוב ל-25.7.23, ולמשקיף מן הצד נותר רק לתהות מיהו אותו עורך דין אשר הבטיח לנאשם הקלה בעונש שאין סיכוי שיקבל, ואשר אולי גם שידל אותו להחליף את הייצוג וזאת בניגוד לכללי האתיקה.

בתיק הבא בר למעשה כופה על התביעה עונש קל: "אני דואגת לו יותר משהוא דואג לעצמו", היא אומרת על הנאשם. "אני אתן לו סיווג ללמידה ושיילך ללמוד [נהיגה מונעת]", ואף מכתיבה בשם התובעת שאין לה התנגדות. הנאשם חוזר בו מן הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, ואף ללא בקשה מצידו דוחה בחצי שנה את המועד לתשלום הקנס - 1,500 שקל. בר קוראת לתובעת לדוכן והשתיים משוחחות בשקט על דבר-מה; מרסיסי הדברים ניתן להבין שמדובר באחד התיקים - ודאי בלתי ראוי.

כעת פונה בר לסניגור אחר: "היום זה נגמר בשעה טובה? כל הסטטיסטיקה שלי נהרסה בגלל התיק הזה, אין לי תיקים ישנים. יאללה, בשעה טובה, כמה אפשר?" הסניגור מציין ששירות המבחן המליץ על עבודות שירות אך לא על תקופת הפסילה, ובר מזכירה לו: "הם לא ממליצים על פסילה; אני קובעת. נשלח אותו קודם לעבודות שירות, אחרת זה לעולם לא ייגמר. יש לי עוד דיון הוכחות ארוך היום, אני בלחץ לסיים את כל התיקים הקטנים".

הצדדים מסכמים בו במקום את פרטי הסדר הטיעון, ובר מבהירה לנאשם: "אסור לך לנהוג מהיום. במקום קנס יש לך התחייבות [כספית] לא לנהוג בזמן הפסילה. אתה מתחייב?" - כן. "אתה הולך לממונה על עבודות שירות וצריך לשתף איתו פעולה".

"אל תמעיטי בכוחך"

"מה איתך?", פונה בר לסניגורית נוספת, המשיבה שהיא תבקש דחייה. "את נשמעת כאילו חרב עלייך עולמך", מעירה בר בהומור. אבל הסניגורית מספרת כיצד הבוקר נסגרת דלת המעלית והתינוקת שלה נותרה בחוץ. בר מגלה הזדהות ואז מוסיפה ברוח טובה: "היום כל ילד הולך לטיפול רגשי; זה יותר זול מאשר פסיכולוג".

כעת בר מפעילה לחץ כבד על התובעת, כדי שזו תסכים לתקן את כתב האישום ולטעון שהנאשם נהג במהירות פחותה מזו שבה הואשם, וכך ניתן יהיה להקל בעונשו. זוהי התערבות פסולה בתכלית, הן בעיקרון והן בפרטים. בעיקרון - אין זה תפקידו של השופט להציע לצדדים את פרטיו של הסדר טיעון, אלא אם הם מבקשים זאת במפורש. בפרטים - בר למעשה מציעה לתביעה להעלות טענה עובדתית שאינה אמת. המדור כבר ראה באולמות תעבורה תובעים וסניגורים העושים עסקות פסולות כאלה; הדבר חמור פי כמה כאשר ההצעה יוצאת בגלוי מפיה של שופטת.

"מאסר עולם בלי שחרור הוא לא יקבל", אומרת בר לתובעת. "ייתכן שמאסר הוא כן יקבל. יש גם לכם סיכון, אז אולי לתקן קצת את המהירות". בר ממשיכה ללחוץ על שני הצדדים ומציינת: "אם זה בן אדם עם נהיגה בזמן פסילה, נותנים [קנס של] 1,500 שקל. אם יש לו עשר שנים [של נהיגה] עם הרשעה אחת, נותנים פחות". התובעת טוענת שהסכמה לקנס של 1,000 שקל היא מעבר לכוחותיה, אך בר לא מוותרת: "אל תמעיטי בכוחך. יש לך כוח ב-90% מהתיקים".


השורה התחתונה: מה שהתרחש באולמה של בר הוא הצד השני של העומס הבלתי-סביר בתיקי התעבורה - רצון לקדם אותם ויהי מה. הפתרון האמיתי לעומס הוא בהפחתת מספר התיקים המגיעים לבית המשפט וביד קשה כלפי מי שאינם מתייצבים לדיון, ולא בחריגה משמעותית של שופטים מגבולות הגזרה שלהם.