"בשפה שמובנת לבית המשפט"

השופט: הרשם הבכיר יגאל ברק-עופר, בית משפט השלום בירושלים

המועד: יום שני, 7.8.2023, שעה 11:30

הנושא: תביעות קטנות


בני זוג תובעים את לופטהנזה בטענה שעגלת תינוק נשברה בטיסה ממונטריאול לתל אביב ושחלק מן הדרך לא היה בהתאם לכרטיסים שרכשו. הדיון אמור להתחיל בשעה 11:30 וב"נט המשפט" מוקצבות 30 דקות לכל תיק. אבל הרשם הבכיר יגאל ברק-עופר נכנס רק ב-11:49, מה שאומר שהוא כבר צובר איחור של שני שלישים מהזמן המתוכנן. כפי שנראה בהמשך, חוסר היעילות רק מתעצם. יש גם לזכור, כי כאשר מדובר בתביעות קטנות – זה עשוי להיות המגע היחיד של הצדדים עם מערכת בתי המשפט, והרושם עלול להיות של חוסר רצינות וזלזול בהם.

הקלדנית כבר וידאה מראש שנציג לופטהנזה אינו עורך דין, אך ברק-עופר בודק זאת שוב. הוא מזהיר את הצדדים שעליהם לומר אמת, כי דבריהם נחשבים כעדות בבית המשפט. לאורך הדיון ברק-עופר גם מסייע בסבלנות לקלדנית מתלמדת, שלצידה יושבת קלדנית ותיקה. יש לו שאלה מקדימה:

"האם הנתבעת מכחישה את החבות שלה כחברת תעופה או שהיא לוקחת אחריות כחברת תעופה, למרות שהטיסה הייתה של חברה אחרת [אוסטרייאן איירליינס]. אני מחדד את השאלה, כי האחריות היא של מוביל אווירי. כאן אתם סוג של סוכנות נסיעות?" נציג לופטהנזה משיב בחיוב, אומר שהתביעה אכן הייתה אמורה להיות מוגשת נגד אוסטרייאן, אך לופטהנזה תנהל אותה [היא כבר תסתדר עם אוסטרייאן].

התובעת מבקשת לאפשר לבעלה לדבר, כי הם דוברי צרפתית והעברית שלו טובה יותר (אם כי בהמשך היא מדברת בעברית קולחת). מהר מאוד מתברר, שהאיש מאריך מאוד – הרבה מעבר לנחוץ – אך ברק-עופר מאפשר זאת. האיש טוען שלופטהנזה התחייבה לפצות אותם על הנזק אך לא עשתה זאת. ברק-עופר שואל היכן המסמך שמלמד על כך, ונציג החברה מעיר שהמסמכים כלל לא צורפו לתביעה. ברק-עופר מעיין בתביעה כדי לראות אלו מסמכים צורפו; יש שופטים בתיקי תביעות קטנות המגיעים מוכנים ברמת המסמך. כעת הבעל מגיש התכתבויות דוא"ל שחלקן בצרפתית – מה שכמובן אינו מאפשר לנציג לופטהנזה להגיב עליהם. ברק-עופר מעיר על כך: "אדוני אומר שיש התחייבות ולכאורה זה בצרפתית. בעיקרון היה צריך להגיש מסמך מתורגם לבית משפט בישראל. אנחנו לא בצרפת".

מתקדמים אחרי 31 דקות

הצדדים מדברים ביניהם וברק-עופר מתערב: "אל תדונו אחד עם השני כי זה לא יירשם בפרוטוקול"; הוא שם לב לפרטים בדבריהם ומקפיד מאוד על רישום מלא, אולי יותר מדי, בסבלנות רבה וראויה לשבח. ככל שהתובעים מדברים יותר, כך מתברר שיש יותר בעיות בגרסה שלהם ובהעדר התיעוד. כך למשל, הם טוענים שרכשו עגלה חדשה – אך לא צירפו קבלה או הצעת מחיר. ברק-עופר נותן לדברים להיגרר ואני כותב: "ניהול דיון מאוד לא יעיל. המון פרטים, היה צריך לכוון אותם. כל זה היה צריך להיות בתביעה". התובעים מקריאים מתוך ההתכתבויות (ונזכיר: הן היו צריכות להיות מצורפות, מתורגמות, לתביעה) וחוזרים על פרטים שכבר נשמעו.

ברק-עופר ממשיך להקפיד שכל מילה תיכתב, מה שמוסיף לסרבול ולחוסר היעילות. רק מדי פעם הוא מתערב בשאלה או בהערה ענייניות. כך למשל הוא מבקש לראות את הצעת המחיר לתיקון העגלה, ואז מתברר שהיא הייתה טלפונית, השניים ניסו לתקן אותה בעצמם והתוצאה הייתה שהיא נשברה והם זרקו אותה. כבר אמרנו שהגרסה בעייתית.

לבסוף ברק-עופר אומר: "אנחנו נתקדם לנושאים הבאים. יש לו גם טענות על הטיסה חזור: הטיסה מבריסל לתל אביב הייתה עם חברה אחרת". כאן אנחנו נכנסים לדקה ה-31, כאשר כזכור לדיון כולו הוקצבו 30 דקות. לתובעים יש טענות רבות וברק-עופר מנסה למקד אותם: "אדוני יכול להתייחס לטענות כתב ההגנה. נטען שם שזה היה שינוי שאתם ביקשתם". התובע למעשה מאשר זאת וממשיך בטענותיו, וברק-עופר מאפשר זאת למרות שהדברים מיותרים. נציג לופטהנזה מגיב בנושא הטיסה מבריסל וחוזר לנושא העגלה: הוא מעריך שהפנייה נפלה בין הכסאות בין חוסר בכוח אדם מיד לאחר הקורונה, ושלא הייתה לחברה כוונה שלא לפצות אותם.

"אני פחות רואה פה"

סוף-סוף ברק-עופר נוטל את המושכות לידיו ומציע "הצעת פשרה שלא תיכתב בפרוטוקול ושלא משקפת בהכרח את פסק הדין". הוא מסביר: "כשתובעים צריך לצרף את כל המסמכים, זה כתוב בטופס ובנהלים. מסמך צריך להיות בשפה שמובנת לבית המשפט. צריך להוכיח את הנזק, גם כשפונים לחברה". התובעים מתפרצים לדבריו, הוא מאפשר זאת ואז ממשיך. "אם יש התחייבות שלהם [לופטהנזה] לשלם, הם מחכים לסכום שיוכח. אנחנו בעולם של כתב; הצעת מחיר בעל-פה לא שווה הרבה.

"לצורך הפשרה אפשר לדעתי להתכנס לסכום של 1,500 שקל. זה נשמע על פניו סכום רלוונטי לתיקון. זה שהעגלה ניזוקה אחר כך, זה לא רלוונטי – כמו רכב שניזוק: אם הוא ניזוק אחר כך, זו לא אחריותו של המזיק. עולה כאן שהגיע איזשהו מסמך ושעל פניו הייתה התנהלות תמוהה של מי שהיה בדלפק [של לופטהנזה במונטריאול], שלא כתב תלונה. לגבי שאר הנושאים – על פניו אני פחות רואה פה. תנאי הטיסה השתנו, אבל צריך לבדוק מה התנאים של חברת התעופה. אני מציע שהסכום הכולל יהיה 2,300 שקל, שיכלול גם את ההוצאות ופיצוי על שאר הרכיבים". הצדדים הסכימו בו במקום וברק-עופר מכניס את ההסכמה לפרוטוקול.


השורה התחתונה: הדיון נמשך 44 דקות – דהיינו 50% יותר מהזמן שהוקצב – וזאת לאחר שהחל באיחור של 39 דקות. ברק-עופר ניהל אותו ביד רכה מאוד, אפשר לתובעים לדבר באריכות גם שלא לעניין, ולא מיהר לעמוד על החולשה הניכרת בתביעתם. ייתכן שבזכות זאת הוא השיג מיד את ההסכמה ההדדית לפשרה, כך מובן שלא יכול היה לדעת זאת מראש. הצדדים היו עלולים להתווכח וכך הדיון היה מתארך עוד יותר. אפשר וצריך לנהל תביעות קטנות בצורה הרבה יותר יעילה ועניינית.

יעילות: 6.

מזג שיפוטי: 7.