מערכת המשפט ממלאת את תפקידה; רוב הבעיות נובעות מגורמים חיצוניים

הדהרה של קואליציית נתניהו להרס מערכת המשפט, גורמת לה להתעלם מן השינויים הנחוצים באמת - אלה שיפחיתו משמעותית את הסחבת, שהיא הבעיה מספר אחת של המערכת. מרוב עיסוק אובססיבי ושואף-רודנות בכמה עתירות חוקתיות לבג"ץ מדי שנה, יריב לוין ושמחה רוטמן מתעלמים לחלוטין ממה שבאמת אכפת לאזרח מן השורה: מאות אלפי התיקים בערכאות האחרות, שחלקם מגיעים להכרעה רק לאחר מספר שנים.

מדור "שיפוט מהיר" מאפשר מבט ייחודי על חיי היום-יום של המערכת: המעצרים, כתבי האישום, התביעות הקטנות, תביעות הפח, קצבאות הביטוח הלאומי. נושאים אלו - ורבים אחרים - הנדונים בבתי משפט השלום, בתי המשפט המחוזיים ובתי הדין לעבודה, הם למעלה מ-99% מכלל התיקים במערכת המשפט. הם אלו הקובעים האם האזרח יקבל מענה הולם בתוך זמן סביר. הם אלו המבדילים בין מדינת חוק למדינת פרא. אבל הם לא מעניינים את מי שבראש מעייניהם עומד ריסוק עצמאותם של בתי המשפט, כדי שיוכלו לעשות ככל העולה על רוחם.

לאורך תריסר שנות פעילותו, המדור סקר למעלה מ-300 שופטים בכל הארץ ובכל הערכאות (למעט תיקי משפחה ונוער המתנהלים בדלתיים סגורות). בשנת המשפט תשפ"ג, המסתיימת בחודש הבא, ביקר המדור ב-34 אולמות - בעיקר בבתי משפט השלום, בהם מתנהלים קרוב ל-90% מכלל התיקים במערכת. בשל העובדה שהמדור עוסק בשופטים, הביקורים התמקדו ברובם בנושאים בהם השופטים צריכים להיות פעילים: מעצרים, ימי מוקד פליליים, תביעות קטנות, קדם-משפט וחדלות פרעון.

לעניות דעתנו, זוהי הדרך האמיתית להכיר את המערכת - על יתרונות וחסרונותיה, על הראוי לשבח ועל הטעון שיפור. מובן שיש להיות ערים להיקף המצומצם של כל אחד מן הביקורים, הנמשכים בממוצע כשעה, ולכך שהם מתמקדים ביעילותו של השופט ובמזג השיפוטי שלו. הערכה מלאה של המערכת ושופטיה מחייבת כמובן תצפית ארוכה יותר ועיסוק נרחב יותר (למשל: עד כמה פסקי הדין נהפכים בערעור). אבל ריבוי הביקורים, ובוודאי מספרם המצטבר לאורך השנים, יוצרים מדגם משובח של המערכת כולה ומאפשרים להגיע למסקנות רוחביות.

בסיכום שנת המשפט תשפ"ב התמקדנו בצורך לייעל את ימי המוקד הפלילי והצענו דרכים לכך (ראו קישור משמאל). השנה נעמוד בפחות פירוט על יותר נקודות המצריכות תשומת לב מצד הנהלת בתי המשפט - הן בצד המינהלי והן בצד של הדרכת השופטים והכשרתם. אנחנו לא עומדים כאן על הגורם מספר אחת לריבוי התיקים ולסחבת: עודף עצום של עורכי דין, בהם רבבות עורכי דין גרועים, המציפים את המערכת בתיקי סרק ומורחים דיונים משיקולי שכר טירחה. זהו נושא בפני עצמו; כאן נדבר על ניהול המערכת בהינתן בעיית יסוד זו.

דחיית דיונים בתיקים פליליים היא רעה חולה רוחבית, שיש לעשות הכל כדי לעקור מן השורש. אבן יסוד במשפט הפלילי היא הענשה מהירה, וההרתעה אובדת כאשר הדין מוכרע והעונש מוטל אחרי שנים. אין להשלים עם מצב בו נאשמים לא מתייצבים, סניגורים מגיעים באיחור (גם כאשר לקוחותיהם עצורים), שיחות בין הצדדים מתקיימות רק ברגע האחרון - וכך התיקים נדחים שוב ושוב.

ההצעה שלנו: דיון אחד בלבד לפני קביעת הוכחות. הנאשם איננו, הסניגור איננו, אין תשובה לכתב האישום - תירשם כפירה ובמידת הצורך ימונה סניגור ציבורי. זאת, לצד הטלת הוצאות משמעותיות לטובת אוצר המדינה, אשר יבוטלו רק במקרים נדירים בהם יוכח שהייתה סיבה מוצדקת להיעדרות. הצדדים יתכבדו ויידברו או לפני דיון המוקד או לקראת ההוכחות; אין שום צורך בכל דיוני הביניים.