מאוחדים בשחיתות

כעת אנו מגיעים לצמרת הקופה. "המשיבה לא הוכיחה, כי נעשו מצידה ניסיונות לחקור את תלונותיו של המבקש או אפילו איזה מהם", נקבע בפסק-הדין. מנהלת אגף משאבי אנוש בקופה, כרמלה אייזנברג, העידה, כי בשלב מסוים התבקשה לטפל בנושא, אולם לא עשתה כן, מאחר שפסקל לא נפגש עימה. למרות שפסקל נפגש עם מועלם במרס 2008, פנו אליה בעניין רק בסוף 2008, כשמונה חודשים לאחר מכן. בית-הדין מעיר ביובש: "כל המסמכים אליהם היפנה המבקש היו בהישג ידה של המשיבה, כך שלא נדרש ממנה להיפגש עימו כדי לבדוק את דבריו".

ומה עשה מבקר הפנים? כלום. בכך, קובעת שדיאור, פעל סומך בניגוד לחוק הביקורת הפנימית, המטיל עליו לבדוק "אם הפעולות של הגוף הציבורי שבו הוא משמש מבקר ושל נושאי משרה וממלאי תפקידים באותו גוף תקינות, מבחינת השמירה על החוק, על הניהול התקין, על טוהר המידות ועל החסכון והיעילות" וכן אם מקוימות ההוראות המחייבות את הגוף הציבורי, את ניהול הנכסים וההתחייבויות של הגוף הציבורי, ובכלל זה את הנהלת החשבונות שלו, וכן האם ההחלטות בגוף הציבורי התקבלו על-פי נהלים תקינים. "המשיבה אף עברה על הוראות חיקוק", היא קובעת.

לסיכום חלק זה, קובע בית-הדין: "עד כאן דנו בשאלה האם הוכיח המבקש, כי גילה שחיתות כנדרש כחוק, וכי התנכלו לו בשל כך ואף זו סיבת פיטוריו. תשובתנו היא, כי כל זאת הוכח בפנינו כנדרש ובמידת ההוכחה הנדרשת, אם לא למעלה מזה".

ואולם, אחרי כל האמירות החמורות הללו, פסק בית הדין נגד פסקל. הלה ביקש להורות למאוחדת להחזירו לעבודתו, ולכך לא הסכים בית-הדין. "ברמה העקרונית, אכן יש מקום להחזיר את התובע לעבודתו. אולם, בנסיבות שנוצרו ולאור מערכת היחסים העכורה והטעונה שהוכחה בפנינו, אין אנו רואים אופק משותף של יחסי עבודה תקינים או כל אפשרות לשיתוף פעולה בין המבקש לבין דורון או מישהו אחר במקומו במשיבה, וזאת בין היתר משהמבקש עצמו סירב לעבור לעבוד במוסדות אחרים של המשיבה.

"כבר נפסק לא אחת, כי הכלל בסוגיה זו הוא שבית הדין לא יכפה על מעביד להעסיק עובד שהוא אינו רוצה בו, וכי דרך המלך בפיטורים שלא כדין הינה תשלום פיצויים על הפרת חוזה ולא אכיפת חוזה עבודה, אלא אם המדובר במקרה בו פיצוי לא יענה על הנזק, ומתקיימים תנאים נוספים".

מהליך זה יצא פסקל בלא כלום, אך מותר להניח שיהיה המשך והוא יגיש תביעה לפיצוי כספי על פיצויים שלא כדין. לאור אמירותיו של בית-הדין בפסק-הדין הנוכחי, סביר שפסקל יקבל סכום נאה כפיצוי על העוול שנגרם לו.

שבוע מאוחר יותר נפגש פסקל עם מי שהיה מבקר הפנים של המאוחדת, דוד סומך. הלה הודח בעקבות דוח מבקר המדינה, לאחר שהתברר שהשתתף בחגיגת טובות-ההנאה שחילקו ראשי הקופה לעצמם ולא מילא כראוי את תפקידו. לדברי פסקל, תלונותיו נרשמו ונאמר לו, כי תלונותיו ייבדקו.

ב-6.4.09 כתב דורון מכתב בו הורה לממונה על פסקל, שרית זהבי, "להקיא" אותו מהמערכת. כעבור שלושה ימים נאסר על פסקל ללון בבית האבות, למרות שעובדים אחרים נהנו מזכות זו. ב-18.6.09 הורה דורון להוציא אותו מיידית לחופשה כפויה, וכעבור חודשיים קבעה ועדת שימוע, כי לא ניתן להמשיך את העסקתו והוצעה לו עבודה חילופית.

כאשר הסתבר לדורון שפסקל פנה לערכאות, החזיר אותו לעבודה ב-11.9.09. חלפו חמישה שבועות בלבד, בהם החל בית-הדין לעבודה לדון בעניינו של פסקל, וועדת השימוע החליטה על הפסקת עבודתו. אולי על זה נאמר "לא יעזור בית-דין".

השופטת שרה שדיאור קובעת חד-משמעית, כי טענותיו של פסקל נגד דורון היו מוצדקות. יחסי העבודה והאווירה בבית האבות היו עכורים ודורון עשה בו כבתוך שלו, תוך התעלמות מהנהלים ובניגוד לכללי מינהל תקין. דורון נהג לפטר את חשבי השכר בזה אחר זה, ובכך סיכל את האפשרות של בקרה אמיתית על פעולותיו. הוא איפשר לאם הבית, יהודית לוי-אלמלם, לעשות ככל העולה על רוחה, העניק לה הלוואות בניגוד לנהלים ואיפשר לה להעסיק במעון את ילדיה, שוב בניגוד לנהלי הקופה.

החמור מכל: הקופה ידעה על כל אלו עוד לפני שפסקל פנה למועלם - אך לא עשתה דבר. כאשר בא פסקל למועלם, הוא הציג מסמכים ומכתבים, פירט את המקרים המעלים חשש לשחיתות ותיאר כל מקרה לגופו עם שמות המעורבים, תאריכים ופרטים נוספים. כל טענותיו התבררו כמוצדקות, מדגיש בית-הדין.

תגובתו של דורון הייתה תוקפנית ביותר. הוא טען שפסקל מתפקד באופן לקוי מאז 2003 ושלאורך השנים הוגשו תלונות נגדו, אך בית-הדין קובע: "מהימנות מכתב זה מוטלת בספק וזאת לאור החשש, כי נכתב לצורך הכשרת פיטוריו לאחר שנודע לדורון, כי בכוונת המבקש להתלונן עליו". כך למשל, הוא מציין במכתבו אירוע שהתרחש ב-23.3.08 - חודש לאחר התאריך המופיע על המכתב. יתרה מזאת: דורון עצמו חתום על תעודת הצטיינות שהוענקה לפסקל בשנת 2005.

המכתב המפוברק הזה היה "כסף קטן" לעומת הצעד הבא של דורון. ב-29.10.08 הגישה אלמלם תלונה במשטרה נגד פסקל, בטענה להטרדה מינית. דורון טען מאוחר יותר בתצהיר שהגיש לבית הדין, כי לא היה לו חלק בהגשת התלונה - אך אלמלם עצמה אמרה במשטרה, כי התייעצה עם דורון כיצד לפעול.

עד מהרה הסתבר, שהתלונה שקרית מראשיתה ועד סופה. אלמלם טענה שההטרדה התחוללה ב-7.7.08 - אך פסקל הוכיח שבאותו יום כלל לא היה בעבודה. לפיכך, ב-13.10.09 קיבל פסקל הודעה מהמשטרה על כך שתיק החקירה נגדו נסגר מחוסר אשמה פלילית, דהיינו: לא היה ולא נברא.

דורון לא הסתפק בכך, ובנובמבר 2008 הגיש למשטרה תלונה נגד פסקל בטענה לגניבה ממעביד. תיק זה נסגר מחוסר ראיות. שדיאור אומרת: "מקרים אלו בהם ניסו לתפור תיק למבקש, וסמיכות הזמנים בה הוגשו התלונות לבין הפגישה של המבקש עם המנכ"ל, מוכיחה כי קיים קשר סיבתי בין חשיפת השחיתות בפניית המבקש למנכ"ל בעניין התנהלות דורון ואלמלם, לבין התנהגותם כלפיו וההתנכלות למבקש. התנהלות כזו חמורה ונפסדת ועולה כדי התנהלות פלילית, ולא רק חוסר נקיון כפיים או מינהל לא תקין".

לצד מעשים אלו, מתגמד משפט השדה שערכה מאוחדת לפסקל, כאשר כאן כבר מעורבים הרבה יותר אנשים מאשר דורון ואלמלם. הקופה זימנה את פסקל לשימוע ב-7.9.09, אבל דורון הרחיק אותו מעבודתו כבר באוגוסט. "עניין זה מסכל את רצינות כוונת השימוע בנפש חפצה, שעה שהמהלך כבר ננקט בפועל", קובע בית-הדין.