|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
"א' תחסל אותם": רק השב"כ אשם?
|
ההתמקדות בטיוח משאירה את הבעייתיות בפעולת החיסול לא מטופלת ומתעלמת מאחריות הדרג המדיני בפרשה ● עם זאת, הסרט העוסק בפרשת קו 300, הוא מסמך עיתונאי חשוב ונדיר בעידן שבו התקשורת והשלטון קרובים מאי פעם
|
|
הוריד ראש בפני הדרג המדיני. ראובן חזק [צילום מסך-עכבר העיר]
|
|
|
|
|
|
|
נפתח בבשורות הטובות: יש אמת בפרסום. הסרט "א' תחסל אותם", העוסק בפרשת קו 300, עמד ברף הציפיות הגבוה שהציב המסע היח"צני האינטנסיבי שקדם לו. מדובר בתוצר של עבודה עיתונאית מקצועית ואמיצה, שכללה בין היתר עתירה לבג"ץ בדרישה לחשוף חומר סודי גנוז. אכן, בית ספר לדמוקרטיה. אין זה מובן מאליו בעידן שבו ההון, השלטון והעיתון מנהלים מערכת יחסים של גילוי עריות לעיני כל.
|
|
אבל ההתמקדות במחדל הפלילי, זה שנעשה מחוץ לשדה הקרב היא לא הבעיה האמיתית של "א, תחסל אותם". השם שבחרו וייץ ועשהאל לתת ליצירתם, ציטוט פיקטיבי של הוראת החיסול שנתן ראש השב"כ אברהם שלום ל אהוד יתום, הוא זה חושף את הבעיה האמיתית של הסרט. השם מסגיר את העובדה שיוצרי הסרט תולים את האשמה באופן כמעט בלעדי בשב"כ. לכן, בדברי הקריינות שנועלים את הסרט, אין התייחסות לחלקו של הדרג המדיני בטיוח והשתקת הפרשה, ורק מועלית השאלה האם מדובר באירוע חריג, או "שהשב"כ יכול לנהל את המדינה ולהפעיל את ראשיה כבובות על חוט"? וייץ ועשהאל כנראה לא הבינו את גודל המסמך שיש בידיהם, אם כך בחרו לנעול את הסרט. הכרוניקה שהם חושפים כאן איננה של "שב"כ שיש לו מדינה", אלא של סימביוזה מוחלטת בין הדרג המדיני והביטחוני. פרס ושמיר אינם בובות על חוט בעלילה הזו. כשפרס אומר לראובן חזק, הבכיר מבין שלושת המורדים, ש"המדינה הזו אולי מקולקלת, אבל היא המדינה היחידה שיש לי", הוא פועל בפיכחון מלא. כשביניש מצטטת אותו כמי שאמר ש"לשב"כ צריך חוק אחר", הוא מתייצב כקפטן שלוקח פיקוד על האונייה ומחליט להשתיק את הפרשה לטובת בטחון המדינה. באופן אירוני, הא' שבכותרת הסרט הייתה יכולה להיות גם קיצור שמו של ראש השב"כ דאז, אברהם שלום. אם עדותו של שלום נכונה, הרי שפקודת החיסול הגיעה משמיר עצמו, ואז השם יכול להתייחס לא לפקודה שהוא עצמו נתן ליתום, אלא לפקודה שקיבל מראש הממשלה. וייץ ועשהאל, שמציגים את שלום כאיש הרע בסיפור, מעין רודן דרום אמריקני שעושה בדרג המדיני כבשלו, לא מביאים בחשבון לרגע את האפשרות שעדותו של שלום נכונה. הם מאמצים את עמדתה של ביניש, שלימים תעמוד בראש בג"ץ בשעה שיפסוק לגבי מדיניות החיסולים. באותו כינוס מסתורי של השירות אומרת ביניש שהיא מוטרדת מהסכנה שבכוחו המתעצם של השירות, ומהאפשרות שהפרשה תחזור על עצמה אם השב"כ לא ירוסן. בצבא קוראים לזה להאשים את הש.ג. במקרה הזה להאשים את הש.ג., זה להאשים את הש.ב
|
|
מגוון העדויות שנגבו, החל בשלושת בכירי השב"כ שהתעקשו לחקור את הפרשה, עבור ביועצים המשפטיים זמיר וחריש שניסו להתנגד להשתקתה, וכלה בדמויות מפתח אחרות כאיציק מרדכי ועורכי-הדין רם כספי ו מישאל חשין, חושף מסכת של שקרים וטיוחים בצמרת הביטחונית והמדינית. מעבר לעובדה שהצליחו יוצרי הסרט להוציא לאור את הפרוטוקולים הגנוזים של פגישות השלישייה עם זמיר, הם השיגו הישג משמעותי נוסף: חשיפת סרטון מתוך "אירוע סגור" של השב"כ, בו מדברים ראש השירות אברהם שלום ו דורית ביניש, שהייתה המשנה לפרקליט המדינה, בגילוי לב נדיר על הפרשה. הסרט מנסה להתמודד עם שני המחדלים הערכיים של הפרשה: הראשון הוא משפט השדה שבוצע במחבלים, והשני הוא מסכת עדויות השקר שתיאמו ביניהם בכירי השירות. אלא שעד מהרה מתברר שמה שמטריד את רובם המכריע של המרואיינים הוא המחדל השני. יוצרי הסרט חשבו כנראה ששחיטת הפרה הקדושה שהיא שירות הביטחון הכללי, תעבור בקלות יותר אם במוקד יעמוד הטיוח, ועל-כן הבעייתיות שבפעולת החיסול עצמה כמעט ולא מוזכרת. אפשר לתרץ זאת בכך שבעידן שאחרי פסיקת בג"ץ מ-2006 המכשירה את החיסולים הממוקדים, ברור לנו כי הוצאתם להורג של מחבלים ללא משפט היא לא סיפור גדול. כש אהוד יתום, מי שהיה אחראי לחיסול, אומר בסרט "אני לא רוצח, לא הייתי פוגע בזבוב", הוא פשוט מקדים את זמנו. אבל באופן לא כל-כך מפתיע, במקביל לשינוי הנורמות בכל הנוגע למשפטי שדה, השתנו גם כללי המשחק באתיקה שמחוץ לשדה הקרב. האם מישהו באמת יכול להתרגש מטענות לגבי תיאום עדויות, בעידן שאחרי פרשת בועז הרפז?
|
|
| תאריך:
|
03/10/2011
|
|
|
עודכן:
|
03/10/2011
|
|
אורי ערן
|
|
"א' תחסל אותם": רק השב"כ אשם?
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ראספוטין בן מדביד
|
3/10/11 13:05
|
|
|
|
2
|
|
סתם_1
|
3/10/11 13:08
|
|
|
|
|
|
ראספוטין בן מדביד
|
3/10/11 19:05
|
|
|
|
|
|
אומרטה מפיוזית
|
4/10/14 20:01
|
|
|
|
3
|
|
מתעניין
|
3/10/11 15:41
|
|
|
|
4
|
|
שותף סוד
|
3/10/11 16:47
|
|
|
|
5
|
|
אליהו חיים
|
3/10/11 19:43
|
|
|
|
6
|
|
ע_הראל
|
3/10/11 20:12
|
|
|
|
7
|
|
אהרן מיטל
|
3/10/11 21:29
|
|
סיפור עלייתם והתיישבותם בארץ ישראל של יהודי תימן, עוד מתחילת המאה שעברה, וגם לאחר קום המדינה, מופלא ומרתק אך לווה בלא מעט אירועים ופרשיות טרגיות שנגרמו כתוצאה מהתנשאות, זלזול ואף התנכלות מצד המוסדות ואנשי הישוב הוותיקים בארץ כלפי עדה זו. המפורסמות שבהן: גירוש התימנים מכנרת בשנת 1930 ו"פרשת ילדי תימן": היעלמותם של פעוטות בני עולים חדשים, בעיקר מתימן, בשנות המדינה הראשונות.
|
|
|
|
|
גם בשבוע השלישי לשנת הלימודים, קומת האגף לחינוך יסודי בעיריית פתח-תקווה צרה מהכיל את ההורים הרבים המגיעים אליה. אלו הם ההורים של תלמידי בית הספר נר-עציון שנסגר. שקטים ומיואשים הם יושבים על הכיסאות בחלל הקטן המפריד בין המשרדים, או עומדים ביניהם. "אין בית ספר לבת שלי", נאנחת אחת האִמהות ומנידה בראשה. "גם אתמול, גם היום, גם מחר. היא בבית, אני צריכה להישאר איתה - וכבר פיטרו אותי מהעבודה".
|
|
|
|
|
יומיים לפני ראש השנה דיבר פעיל בכיר בליכוד עם השר בני בגין. אותו פעיל יזם את השיחה על-מנת להפציר בבני בגין לחפש פתרון לסוגיית המאחזים שהממשלה עתידה לפנות. תשובתו של בני בגין הייתה נחרצת. מבחינתו, כל מה שנבנה על קרקע פרטית שרשומה כקרקע פרטית, גם אם אינה מעובדת ואין לה דורש, יש להרוס. זאת עמדתו והוא אינו מסתיר אותה.
|
|
|
|
|
לאחרונה נשמעו דיווחים על רומן לכאורה בין אשת העסקים עפרה שטראוס לשליח הקוורטט למזרח התיכון, טוני בלייר. טור זה ככלל אינו נוהג לעסוק ברכילות (למעט מקרים נדירים שבהם אינו יכול להתאפק), אלא שבמקרה דנן מאחורי וילון הסיפור הרכילותי מסתתרים אינטרסים מדיניים וכלכליים כבדים של צמרת הרשות הפלשתינית, ולא רק שלה.
|
|
|
|
|
על חורבותיה של מסעדת "ויה מאריס", שבכיכר קדומים 6 ביפו העתיקה, קמה לפני חודשיים, יש מאיין, בעבודת נמלים, מסעדת "אבראג'" החדשה. בגאווה רבה היא נושאת את שמו הערבי של גשר המזלות, הצמוד לה, ונושקת למזרקת - מים סמוכה, שלקרקעיתה נוהגים מחפשי המזל להטיל את המעות שלהם.
|
|
|
|
|
