ביקורת: נשף מסכות - האופרה הישראלית

"נשף מסכות" האופרה הנודעת של ג'וזפה ורדי, המועלית באופרה הישראלית, היא מפגן ססגוני וקולות שמימיים, המבוצעים על-ידי מיטב הכישרונות הישראלים, מחוזקים בידי זמרים אורחים מחו"ל.

תיאטרון סן קרלו בנפולי הזמין אצל ורדי את הלחן לליברית של סקריב "גוסטב השלישי", שהייתה מבוססת על רצח מלך שוודיה, במהלך נשף מסכות על-רקע קנוניה פוליטית נגדו. בשל ניסיון התנקשות בנפוליון השלישי בינואר 1858 בפריז, התנגד הצנזור האיטלקי למתן אישור לאופרה שעוסקת בהתנקשות במלך. ורדי לא הסכים להתאים את הלחן שחיבר לליברית אחרת ועזב את נפולי, חרף העובדה שהחזרות כבר החלו.

בשלב זה, פנו לורדי מתיאטרון אפולו שברומא בבקשה לשנות את העלילה ולהעתיקה לבוסטון בארצות הברית, לשלהי המאה ה-18. במקום מלך שוודיה צץ לו מושל בוסטון ובמקום בני אצולה שוודים, אוישו עבדים שחורים משוחררים. ורדי נאות ואת הלברית המעודכנת כתב אנטוניו סומה. האופרה הועלתה לראשונה ברומא ב-1859.

רוב הפקות האופרה הזו, אכן ממקמות את העלילה בבוסטון, אך זכורים בשנות החמישים, מספר הפקות באירופה, שהחזירו את העלילה המקורית לבמה ואפילו בית האופרה של שטוקהולם העלה בשעתו את היצירה הראשונית ובה פרש את העובדות ההיסטוריות הראשוניות.
ההפקה העכשווית באופרה הישראלית היא תוססת, מרשימה ומלאת עוצמה. יש לציין במיוחד, כי ההפקה נשענת ברובה המכריע על זמרים ישראלים, המוכיחים כי יש לנו כישרונות נפלאים.

מי שגונבת את האופרה בזכות גוון קולה הענוג, יכולותיה
המוזיקליות ואפילו יכולת המשחק שלה היא הילה פחימה שמגלמת את אוסקר, משרתו האישי של המושל. הילה מופיעה עם פאת קרחת בוהקת ואולם היא משדרת יופי, חן, נעימות ושירתה היא מוצלחת ביותר.
ריקרדו המושל מגולם בידי קאמן צ'אנג, טנור בולגרי שכבר הופיע פעמיים בישראל. שירתו מבוצעת בכישרון רב וגם משחקו ראוי, אם כי עוצמות שירתו מתונים מעט ופעמים אובדים בין צלילי קולם של עמיתיו על הבמה.

אירה ברטמן, סופרן, היא מופלאה בתפקיד אמליה, אשתו של רנאטו (מזכיר המושל). יש לה יכולות ווקליות מקסימות וסגולות להחזיק בעוצמה קולית לאורך זמן ומבלי להניד עפעף.

הבסים, ולדימיר בראון כסמואל ונח בריגר כטום, הקושרים נגד המושל, הם נהדרים, כרגיל, ושירתם מצוינת.

בועז דניאל מפליא לשיר כרנאטו מזכיר המושל. יש לו יכולת טכנית מצוינת וביצועיו מוצלחים מאוד. איתן דרורי כשופט העליון מעולה במיוחד. דליה שכטר כאולריקה מצטיינת באיכות שירתה וגם מעולה בגילום המשחק.

מקהלת האופרה בניצוח איתן שמייסר נהדרת בביצועיה בהפקה הזו. היא ממלאת את הבמה ומשתתפת באורח פעיל בעלילה ובצלילים המוזיקליים שהיא מפיקה, בטוב טעם וביכולת מצויינת.

המנצח דניאל קלגרי הצליח להעמיד צלילים ענוגים וביצוע מרהיב מהזמרים ומהתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון. בחלק הראשון הייתה התזמורת מעט מהוססת, אך בהמשך היא הפליאה בהרמוניה ובהשתלבות עם הלחנים האדירים.

הבמאי מיכאל זנאנייצקי העמיד הפקה ייחודית ויפה, מרובת סמלים ומיצגים.

סצנת כיכר הגרדום הייתה נהדרת גם באריות ובבצועים המוזיקליים וגם בהעמדה הבימתית המדהימה. על הבמה השתלבו תמונות קודרות ושחורות ותמונות ססגוניות וצבעוניות,אפילו בגון אחד, במהלך העלילה ובמיוחד בנשף המסכות.

התלבושות של ג'ואנה מדינסקב היו מהממות והתפאורה של לואיג'י סקוליו הייתה מלאת עוצמה.

נשף מסכות של ורדי הפך לנשף מלא עוצמה וחוייה מוזיקלית לכל שוחרי האופרה בהפקה הקולחת, ענוגה והמיוחדת הזו.