שכרתם דירה בקיבוץ, עברתם לפריפריה, חלמתם על מדשאות מוריקות, ציפורים מצייצות, קרבה לנחל זורם וחינוך איכותי לילדים. חשבתם שתתקבלו בקהילה נעימה ומחייכת, תרכשו קלאב קאר ירוק ותחזרו לביתכם הקטן עם קרטון חלב מהמרכולית הקיבוצית. אולי בשבועות יהיה טקס כמיטב המסורת, ים השיבולים שמסביב, זרי פרחים על ראשים חייכנים ושמחים למראות הייבול השופע.
אז זהו, שלא.
אתם לא נלחמתם במלחמת העצמאות מול הסורים, אתם לא עמדתם שמונה עשרה שנה תחת התקפה ארטילרית יום יומית בשדות הכותנה, אתם לא גידלתם ילדים במקלט בלי אבא, עם בובה ועץ שסק. לא צהלתם משמחה שצה"ל הגיע עד דמשק וכבש את הרמה מהסורים בסופה של מלחמת ששת הימים, ובטח שלא רעדתם מפחד ביום כיפור. אתם לא חלק מהאתוס הציוני של הקיבוצים. אתם לא טייסים בצה"ל ואין לכם אנדרטה של טנק בדשא המרכזי.
אתם לא אכלתם בחדר האוכל קוטג' ולחם שחור, לא קמתם ב-4 בבוקר למגדה ולשדות התירס, לא ייבשתם את ימת החולה, ולא צילמתם עגורים נודדים חורפים אצלכם באגם. לא ישנתם בבית ילדים ולא הייתה לכם תורנות בענף הנוי או בתרבות בקהילה.
אתם לא חברי קיבוץ, אין לכם זכויות ובעיקר אתם נוף מטרד בתוך הנכס הנדלנ"י ההולך ותופח של בני הקיבוץ השבים והחוזרים מתל אביב לאחר שהתהוללו מספר שנים לאחר הצבא ברחובות פלורנטין, השלימו את החסך בפאבים, במסיבות, ובשפע של קניונים. אתם מאיימים על בתיהם, אתם לוקחים נתך מחשבון הבנק שלהם, ובעיקר אתם פשוט לא מכאן. לעולם לא תהיו מכאן.
נכון, אתם מכסים את חובותיהם של הוריהם ודואגים לכך שהקיבוץ יוכל להמשיך לכלכל את בית הזקנים, הרי הקיבוץ הבטיח כלכלה מלאה מיום צאתם לשדה ועד יום מותם, כך אמר א.ד. גורדון. "את חייכם תתנו לקיבוץ ולא תדאגו ללחם שחור ולקופסת קוטג'". גם בריכה תהיה, וחוגים לילדים, חינוך לעילה ולעילה. אז השוכרים החדשים של הניו אייג' מכסים את חובות הקיבוצים למדינה, משלמים לפי החוק, ארנונה, מסי קיבוץ ולא לשכוח ביוב, חשמל ומים ועוד כל מיני מסי תרבות וקהילה ומס חג שבועות ומס חג העצמאות ומס תרבות ועוד מס תרבות ועוד מס טקסים, שאליהם אגב, לא מוזמנים. השוכרים לא נמצאים בקבוצות הוואצפ של חברי הקיבוץ ולא שותפים בזכות לקבל שתיל בט"ו בשבט. שהרי השוכרים הם רק שוכרים. לא חברי קיבוץ. סוג ב'. לא אזרחים. תושבים ארעיים. שרק משלמים ושלמים ומשלמים.
לנשום עמוק
אבל חיוך לא עולה כסף ולכן חיוך אתם לא תקבלו. לא במכולת ולא בשבילים. ובדשא? אין מה לדבר בכלל. בדשא אתם תקבלו פנים זועפות, שכף רגלכם הזרה העזה להכתים בבוץ את הדשא הירוק לעין חיצונית למראה נוף נקי ורענן, שלא יראו חס וחלילה איזה עירוני על הקו שהתפלח לקיבוץ והעז בחוצפתו לחשוב שבמלחמת לבנון הוא גם תרם.
אז אתם לא חברי קיבוץ וזכויות כבר אמרנו שאין, אז גם שלא תעזו לחשוב להביא איתכם את חבריכם הנאמן, כן זה המקשקש ונובח מדי פעם. כי אם יעז להסתובב ללא רצועה, מייד שיימינג עליכם יופץ בקבוצות שאתם מעולם לא הייתם חברים בהם, ומיד כל הקיבוץ ידע שהשוכרים העסו להביא איתם חברה. אז להם יש בעלי ארבע רגליים, משוטטים ונובחים כמובן. אך כבר אמרנו, חסרי זכויות? מזכיר לכם משו? שישה מליון... לכם השוכרים יאיימו בהודעות נאצה, יעלילו עליכם עלילות ואת הלוכד יזמינו עבורכם במיוחד. אולי אחוזים הם מקבלים, לך תדע.
אז אם כבר חשבתם להתקבל לחברות ולשלם את זכותכם המלאה מתוקף חוק ההתיישבות אל תנסו, זה יהיה מסע גהנום של שנה או שנתיים, תאלצו לנשום עמוק ולהסכים על-פי חוק למעקב על ידם, כן כן ממש חוקר פרטי, חדירה לפרטיות וכל זה, ועדות קבלה חוזרות ונשנות, הצבעות כן ולא ובעיקר לא.
ואם חליתם בקורונה לא עלינו המחלה הנוראה, אז במקרה הזה הכל כבר מותר. דמוקרטיה, זכויות הפרט והאזרח? כבר אמרתי שלא. נשללו זכויותכם, הרי אתם לא מכאן כבר הוכחתי, אם זרים בארץ זרה ותמיד תהיו. אז צפו לבריונות מפלצתית, כי אתכם יכריחו לחתום על חוזה פנימי קיבוצי בו תאלצו לוותר על הפרטיות ואת שמכם יפרסמו בפובמי בשלטי חוצות וכל אפליקציה אפשרית וקבוצות וואצפ שכבר הזכרתי שאינכם חברים בהם. את שמכם יכפישו לדורי דורות ושלא תעזו לחשוב בכלל לגשת למרכולית גם לאחר ההחלמה ולקנות לעצמכם איזו קופסא, של קוטג'. או לחלום על קוטג', או וילה, או אשקובית קיבוץ קטנה מבטון. כי אתם לא מכאן ולעולם לא תהיו. הקיבוץ שייך למי שהקים אותו לכל צאצאיו, נולדתם לעדה הלא נכונה, בתקופה הלא נכונה, ומעמדות היו ויישארו ככה. הקיבוץ.
ברוכים הבאים לפריפריה, שנת 2021, עמק החולה המוריק, היפה והשווה בעיקר נדלנ"ית. אל תחשבו פעמיים וחזרו לעירכם, שם לפחות את זכויותיכם הבסיסיות תקבלו לפי חוק ישראלי. ט"ו בשבט שמח חג לאילנות ולשדות הכותנה המבאישים.
