הרהורים בעקבות פרשת כי תצא (ב')

אינני מסתיר עובדת היותי אתאיסט, שיש לו שיח ושיג ביקורתי עם העולם הדתי. במעמד זה אבקש להתמקד רק בנקודות מפגש והזדהות עם הנכס היקר ביותר שיש לנו בארון הספרים היהודי - ספר התנ"ך. פרשת "כי תצא" פרסה בפני מרחב גדול להזדהות עם עוצמות מוסריות של החוק המקראי. בפרשה שלנו שבעים וארבע מצוות, שבעים וארבעה נושאי חוקה. בוודאי, לא אגע ברובם. אנסה לגעת בנגיעות קלות עם מה שאני רואה תרומה ייחודית של החוק המקראי לנכסי התרבות של החברה הישראלית והחברה האנושית.

בהגיע לספר דברים פרק כ"ג פסוק ט"ו עולה בפני החוק: "לֹא תַּסְגִּיר עֶבֶד לַאֲדוֹנָיו". אני מתרגש מהעוצמה המוסרית הייחודית של החוק, והיותו מנוגד לכל חוק קיים במרחב המדיני באותה תקופה. כל חוקה קיימת באותה תקופה רואה עבריינות באי הסגרת עבד שברח מאדוניו. המחוקק המקראי אינו מסתפק באי הסגת העבד, אלא דורש בפסוק ט"ז - "עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ...". החובה היא לא רק לא להסגיר את העבד לאדוניו, אלא לסייע לו - לתת לו מקלט.

אני נרגש במפגש שלי עם ספר דברים פרק כ"ד פסוקים י'-י"א - "כִּי תַּשֶּׁה בְּרֵעֲךָ... לֹא תָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבוֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נוֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה". לפנינו חוק שהוא חלק מרקמת חוקים הנוגעים לעני. על-פי חוקת חמורבי לנושה ולנציגיו שמורה זכות להיכנס לבית הלווה, שהתקשה לפרוע את החוב, וליטול כל עבוט שנראה להם. החוקה המקראית מכירה בזכות הנושה לגבות את החוב, אבל אוסרת על גביית כבודו של האדם שנקלע למצוקה כספית. הכבוד הוא הדבר האחרון שנותר לעני, לכן הנושה ממתין בחוץ וייקח את העבוט, שיינתן לו, ואם זה פריט חיוני כמו בגד לשינה "הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ".

החוק המקראי יוצא מנקודת מבט, שמי שמשכיר את כוח עבודתו, הוא עני חסר חלקת שדה. המקרא מדגיש בהבלטה רבה חובת תשלום שכר בתום יום העבודה. אי-אפשר שלא להתפעל מדרישה המעוגנת בחוק, שחובת תשלום שכר לעובד המשכיר את כוח עבודתו היא כלפי האזרח הישראלי וגם כלפי הזרים - "... עֲנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחִיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ... בְּיוֹמוֹ תְּשַׁלֵּם שְׁכָרוֹ...". (דברים פרק כ"ד פסוק ט"ו).

אי אפשר להתעלם מחוקת המלחמה בפרשה שלנו, המתמזגת עם הנאמר בפרשה הקודמת, כשהחמלה מזדקרת במלוא עוצמתה במציאות של קטילת חיים. הומניזם, אנושיות ומוסריות זוקפות קומתן בתוך מסכת חוקים, המתמודדת עם אימת המלחמה - בדרישה לשחרר צעיר מחובת שרות, אם בָּנָה בית ולא חנכו, אם נטע כרם ולא חללו ואם ארס אישה ולא זכה לפרי בטן. ההפלגה לספרות שמימיות אנושיות שובה את לבי.

ואסיים את המסע הקצר בדרישה של החוק לא לתת לשנאה ולאיבה מרחב חיים בתוכנו. נראה שכיום עלינו לאמץ בכל לבנו את הכתוב בדברים פרק כ"ג פסוק ח':

"לֹא תְּתָעֵב אֱדוֹמִי,
כִּי אֲחִיךָ הוּא.
לֹא תְּתָעִב מִצְרִי,
כִּי גֵּר הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם".

מי ייתן ואת השנאות נזרוק מתוכנו ברוח ספר דברים פרק כ"ג פסוק ח'.