הפיכת הרשויות ליזמיות בפועל תוך קבלת הלוואה מהמדינה: פתרון ראוי על-מנת לפתור את קצב הבנייה האיטי, החיוב לרווח יזמי גבוה וההיצע המצומצם של חברות הפעילות בענף. מומלץ לקדם בדחיפות חקיקה רגולטורית שתאפשר לחברות כלכליות ברשויות מקומיות, להיכנס בנעלי היזמים. הצעה ריאלית הינה מתן הלוואות גישור של המדינה לחברות הכלכליות, אשר תוחזרנה עם מכירת הדירות וכך קצב הבנייה יואץ ועלויות הרוכשים יירדו, לצד החזר הלוואות למדינה. אין ספק כי בהתמודדות מול מצוקת הדיור, הרשות תדע לתת את המענה הטוב ביותר לצורכי תושביה - היכן להקים שכונות, כמה אחוז מהדירות לייעד לצעירים ומהן התשתיות החסרות מסביב. שכשיהיה תיאום עם הרשות הזמן מרגע קבלת ההחלטה על בניית מבני מגורים חדשים ועד אכלוסם - יתקצר. בנוסף, יש לעגן פרמטרים נוספים לבחירת זוכים במכרזי הקרקע של רמ"י והדירות ישווקו לפי "מחיר מטרה" שייקבע מראש לכל דירה.
ההבדלים המשמעותיים בין הערים והמציאות של הליכים שרק הולכים ומתארכים, מצוקת קרקע וביורוקרטיה קשה, מובילים למצב שבו לוקח שמונה שנים רק לקדם פרויקט. זה לא מקטין או מצמצם את עליית המחירים הדוהרת. קיימת שונות בין עיר לעיר בקידום התחדשות עירונית. כמי שמכירה היטב את הנעשה ברשויות, יש עיריות שקראו את המפה נכון, והבינו שצריך לתת סט כלים ופתרונות המעניקים ודאות תכנונית ליזמים. הן עושות את זה על-ידי סימון מתחמים. עיריה כמו תל אביב שהתייחסה להתחדשות וגם למכלול המטלות הציבוריות והתשתיות, כמות ההיתרים שם היום גדולה יותר. ודאות מביאה יזמים להשקיע באזורים הללו, ויש גם מתודולוגיה סדורה של מה קורה עם פרויקט שמגיע לוועדה. כנ"ל גם בקריית אונו ובירושלים. מי שהרים את הכפפה ויצר מדיניות ותוכנית אמיתית, רואה היום פירות. אך מנגד, בצד השני יש גם רשויות עם מצוקה אמיתית בתשתיות. שטחי ציבור למשל.
בעירייה רוצים לקחת העיר קדימה ולחדש, אבל צריך לתת במקביל גם שירות לתושבים. לדעתי, המדינה צריכה לתמרץ את הרשויות הללו יותר. רשות מקומית צריכה לקבל גם תמיכה מהשלטון המרכזי בתשתיות, בתי ספר, מבני ציבור. התחדשות זה לחדש למעשה שכונה שלמה עם עזרה. מימון מלא להקמת מוסדות חינוך וציבור בשכונות חדשות, כולל הקמה במהלך בניית השכונות וטרם אכלוסן. זאת, לצד התחייבויות ממשלתיות לתשתיות תומכות - הסדרי תחבורה, שיקום תשתיות בשכונות ותיקות, קידום מתחמי התחדשות עירוניות וכו'. הרשויות המקומיות מבינות שאין התחדשות בלי כלכליות ובלי מכפילים גבוהים יותר. אם אתה מגביל, בעיקר בפריפריה, אתה אומר למעשה שאין התחדשות ביישוב. המפתח לרשויות המקומיות זה לאשר תוכנית מיתאר ספציפית להתחדשות עירונית.
לקבוע מדיניות ברורה שתאפשר לדעת מה אפשר ומה לא, ובנוסף להבין - איפה הרשות תומכת ואיפה לא. חוסר ודאות מגיע משינוי מדיניות של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) בנוגע לקרקע משלימה. כידוע, פעמים רבות חוסר כדאיות כלכלית במימוש פרויקט הוא פועל יוצא של מחסור בזכויות בנייה, בעיקר כאשר הפרויקט ממוקם במרכזי ערים. במקרה כזה היה ניסיון לקדם מתן זכויות דרך קרקע משלימה, אולם נכון להיום רמ"י מעדיפה את מודל הערך הכספי. זהו מהלך, שלהערכתי, יעכב תהליכי פינוי-בינוי והוצאת שומות. גם ההערכה של שווי הקרקע תיעשה לאט ותהיה מוטה, ובסופו של יום תציג מספרים שיהפכו את הפרויקטים ללא כלכליים ליזמים, והמהלך ימסמס או יתקע פרויקטים.
