בשנת 1987 יצא לאור באנגליה, בהוצאת ויידנפלד אנד ניקולסון, הספר "היסטוריה של היהודים". מחברו - פול ג'ונסון, כיום בן 96, הוא אחד ההיסטוריונים הבולטים והפוריים בימינו, מחברם של כארבעים ספרי היסטוריה, ששניים מהם תורגמו לעברית: "היסטוריה של הזמן המודרני" ו"אינטלקטואלים". עתה ראה אור בעברית ספרו השלישי - "היסטוריה של היהודים", 35 שנה לאחר צאתו באנגלית. ג'ונסון כותב על הגאוניות והיצירתיות של העם היהודי, ש"שינו את העולם".
טרם קראתי את הספר רב הכמות - כשש-מאות עמודים - לבד מפתח-הדבר ומאחרית-הדבר. "כל התגליות הרעיוניות בזירה האינטלקטואלית - מסכם ג'ונסון - נראות מובנות מאליהן ובלתי נמנעות אחרי שהתגלו, אך נדרשת גאונות מיוחדת כדי לנסח אותן לראשונה. היהודים ניחנו במתת-האל הזאת. אנו חבים להם את רעיון השוויון בפני החוק, האלוהי והאנושי גם יחד; את קדושת החיים ואת כבוד האדם וגופו; את מצפונו של היחיד ולפיכך גם את הגאולה האישית; את המצפון הקולקטיבי ולפיכך את האחריות החברתית; את השלום כאידיאל מופשט ואת האהבה כבסיסו של הצדק... ללא היהודים היה העולם הזה מקום ריק בהרבה".
את פתח-הדבר של המחבר, מקדימה הקדמה, שנכתבה במיוחד למהדורה העברית. כתב אותה בנימין נתניהו. ידוע לכל, כי בקרוב, כנראה מיד לאחר הבחירות, תצא לאור, באותה הוצאה פוריה "סלע מאיר", האוטוביוגרפיה של נתניהו - "סיפור חיי". יהיו תוצאות הבחירות אשר יהיו, אין ספק כי ספרו של ביבי ייחטף כלחמניות טריות. הכל ירצו לדעת מה חושב הנוגע-בדבר על מהלך חייו ועל התפקיד המרכזי שהוא ממלא בחיינו, ואולי גם על תוכניותיו לעתיד.
עד שיופיע הספר המיוחל, ועד שנוכל לרוץ בין דפיו, מומלץ לקרוא את הקדמת נתניהו לג'ונסון. יש בה פירורים ממחשבתו של מי שרוצה לשוב בקרוב לתפקיד ראש הממשלה, מפתח להבנת מניעיו ואמונתו. במערכת הבחירות שאנו שרויים בעיצומה, זוכה נתניהו למנות גידופים ממחנה "רק לא ביבי", מהם שירדו נמוך ומלמדים יותר מכל על פולטיהם, הלחץ שבו הם שרויים, חששם מפני אחוז החסימה הבוער תחתם ומפני אובדן השלטון.
נתניהו חשוף לעין כל, בוודאי עכשיו כשהוא נע בערי ישראל במשאית עם זכוכית מגן שקופה, עממי, משמיע משפטים קצרים וקליטים, כדי לעורר את מצביעים-אוהדי-הליכוד לא להיות שאננים. קמפיין מקורי ויעיל, אבל הרוצה להכיר את הפן העמוק שבביבי, כלומר ביבי האינטלקטואל, דעותיו, מניעיו, שורשיו, כדאי שיקרא את אותם ארבעת העמודים הפותחים את ספרו של היסטוריון בריטי מהולל. הקדמה של מי שאינו היסטוריון, אך בנו של היסטוריון. הנה שלושה ציטוטים:
- "עמדתי המוצקה היא, שכל שלום שיושג בין מדינת ישראל לעולם הערבי יהיה חייב להתבסס על האמת - על הכרה מצד הערבים בזיקתו הבלתי-מעורערת של עם ישראל לארץ-ישראל, ועל זכותו הטבעית של עמנו לחיות חיי חרות במולדתו בביטחון ובשלום".
- "לתפיסתי, לא בגלל השואה קמה המדינה - אלא למרות השואה. הכוח שהניע את הקמת מדינתנו היא צדקת הציונות. על בסיס הזיקה של כלל הדורות לציון, הרצל ועמיתיו בהנהגת התנועה הציונית הפכו את החלום העתיק לתוכנית פעולה פוליטית".
- "בתוך כמה שנים צפויים רוב יהודי העולם לחיות כאן, וזוהי עוד אבן-דרך היסטורית מתהליך שיבת-ציון. עץ החיים של עמנו יונק בלא הרף מן השורשים שנעוצים בקרקע המולדת - ממורשתנו הרוחנית אשר מגדירה את זהותנו - והוא מניב פירות של קידמה ונאורות המזרזים את בוא המחר".
נתניהו אינו מסכים עם כל מה שכותב ג'ונסון, למשל הגדרת אנשי האצ"ל כ"טרוריסטים", ומציין בצדק כי חלק הארי של פעולות המחתרות כוון נגד יעדים צבאיים או משטרתיים, פעולות שתרמו לעזיבת הבריטים את ארצנו. "טרוריסטים מובהקים היו אנשי הכנופיות הערביות בארץ ישראל שעשו כל שלאל ידם להרוג יהודים בכל מקום ובלא הבחנה".
פעם הייתה סיסמת הבחירות היהירה של השליט הבלתי-מעורער, מפא"י בהנהגת בן-גוריון - "בלי חרות ומקי". מפא"י מזמן ירדה מן הבימה, יורשיה בקושי עוברים היום את אחוז החסימה, אבל הם ושותפיהם אינם בוחלים בסיסמה דומה: בלי ביבי ובלי טיבי. בלי טיבי - מובן. אבל בלי ביבי? ולא עוד אלא שפיות מטונפים של יריבים פוליטיים מטיחים בו קללות ונאצות, שכמותן מעולם לא נשמעו במערכות הבחירות הקודמות.
גם היום, עם טעויות שעשה וכתבי אישום שהולכים ומתבררים כעורבא פרח, לא גנץ ולא לפיד מגיעים לשיעור הקומה המנהיגותי והאינטלקטואלי של בנימין נתניהו. ככל שיגדפוהו כן ירבה וכן יוסיף מנדטים לתנועת הליכוד, שיאפשרו לו ולמחנה הימין למשול ביציבות, ולתקן את פגעי הממשלה היוצאת. בנימין נתניהו הוסיף ועוד יוסיף פרקים חשובים בהיסטוריה של היהודים.
