מה ניתן ללמוד ממונדיאל 2022

אליפות העולם לנבחרות כדורגל הגיעה לאחרונה לסיומה, אך מערכת ההערכות והפקת הלקחים בהקשרה עדיין לא תמה; כ"במה" להתרחשויות החורגות מכרי-הדשא והיציעים באצטדיוני התחרות, מהווה גם "מונדיאל 2022" מעין מראה להתנהגות אנושית וקבוצתית ואף בקנה-מידה רחב מכך, עם מה שניתן ללמוד מהמשתקף ב"מראה" זו ובאמצעותה.

חשיבותה של ההשתייכות הקבוצתית והלאומית

ההתעניינות הרבה לה זכו משחקי אליפות זו, נותרה חוצת גבולות בינלאומיים גם (ואולי במודגש) בשלביה האחרונים, והוכיחה שוב, באופן מוחשי ובולט, את חשיבותה של ההשתייכות הקבוצתית של בני-אנוש ואת עוצמת השפעתה של ההשתייכות הלאומית. נראה כי יש מקום וצורך לבחון תופעה זו לא רק בראייה כוללת, אלא גם על-פי קני-מידה "משניים" כהשתייכות לאומית לפי יבשות, לפי דתות, לפי רמה כלכלית, ועוד; מבחינת הציבור בישראל בלט בעיקר, כי ההשתייכות הלאומית במדינות המזרח-התיכון קיבלה ביטוי עז וברור למדי גם באליפות זו. הקהל שהגיע לקטר כדי לצפות במשחקי המונדיאל, היה מורכב כולו מחובבי כדורגל, אשר ההשתייכות הקבוצתית היא מאפיין ומרכיב משמעותי בהתנהלותם ובאופיים; אין להתפלא, אם קהל כזה הפגין את רגשותיו הלאומיים לא רק ביציעי המגרשים, אלא אף ברחובות קטר, לרבות בהפגנת רגשות אלה במפגשים של אזרחי מדינות ערביות מול ישראלים.

רגש ולאומיות - בעולם ובישראל

הצורך הרגשי-הפנימי בהשתייכות קבוצתית הינו רק צד אחד באישיותו של אדם; אך צורך זה יגבר, מטבע הדברים, ככל שאין ליחידי הקבוצה חיזוקים חלופיים מתאימים, אשר יטפחו וישמרו אצלם את ההערכה העצמית בשילוב מידה ראויה של הערכת הסביבה. ביטוייה החיצוניים של ההשתייכות הקבוצתית, לרבות ביטויי ההשתייכות הלאומית שהופגנו סביב משחקי "מונדיאל 2022", מהווים הוכחה נוספת לחשיבותו ולמשקלו של הרגש האנושי, לא רק בצד התבונה אלא לעתים - אף מעליה.

תופעה כלל-אנושית זו, החובקת עולם, אינה פוסחת על ישראל; חשיבות מרכיב הלאום אצל רוב הציבור בארץ, כמו גם משקלו של מרכיב הרגש, דומה כי באו לידי ביטוי גם לאחרונה, עם תוצאות הבחירות לכנסת. גם מי שמנסה להפיק לקחים לעתיד במישור הפוליטי בישראל, יוכל לבחון את צעדיו בסיוע רקע זה ובהתחשב בו.

פני משחק הכדורגל - לאן?

האם יופקו לקחים מעשיים גם בתחום משחק הכדורגל עצמו? ייתכן כי נראה בעתיד ניסיונות ליישם כאלה; למשל:

א) ב"מונדיאל 2022" בלטו שני שחקנים - מודריץ' מקרואטיה וגריזמן מצרפת - בתרומה המשמעותית של שחקן בעל כושר פיזי יוצא דופן, המאפשר לו להתרוצץ על פני המגרש בניסיונות בלימה ותיקול מול כל שחקן יריב הצמוד לכדור; כך המחישו שני אלה - כל אחד בקבוצתו. אומנם במשחק משולב רק כדור אחד, אך יש להניח כי תרומה כזו הייתה גדולה עוד יותר (גם אם לא כפולה) - אילו בקבוצה היו שני שחקנים כדוגמתם; כאשר מרכיבים נבחרת לאומית מתוך מספר רב של שחקנים - קל יותר לאתר "שחקני-על" כאלה (ואף להכשיר ולטפח כאלה מראש, בייעוד מיוחד), ולשלבם במאמץ הקבוצתי.

ב) הקושי בהבקעת שערים במשחק וריבוי רגעים משעממים מבחינת קהל הצופים, "מזמינים" חשיבה מחודשת ואף מתוחכמת יותר בניהול המשחק הקבוצתי ובביצוע מהלכיו. למשל: האם נראה בעתיד ניסיונות לכוון בעיטות בכדור לא רק לכיוון מסגרת שער היריב, אלא גם אל ...ידיהם של שחקני היריב המצויים ברחבת ה-16 שלו!? מדוע להתאמץ להשיג את המטרה של הבקעת שער רק באופן ישיר, כאשר סיכוי גדול לכך ניתן להשיג דרך בעיטת-עונשין מ-11 מטר ("פנדל")!? תופעה כזו, אם תתפתח, ספק אם תוכל להיבלם כליל על-ידי הקלות שיפוט לגבי נגיעת יד פסיבית (בכדור).

ג) יש למצוא דרכים לצמצום הפגיעות הפיזיות ה"הדדיות", הנגרמות לשחקנים במהלך המשחק לא רק על-ידי בעיטות או הכשלות מצד שחקני היריב, אלא אף על-ידי שימוש פסול בידיים ובכתפיים. יש להתאים את כללי השיפוט במגמה הגנתית של החמרה ראויה, המתבקשת ואף מתחייבת בנושא! נראה כי גם הדאגה לבריאותם של השחקנים צריכה לגבור על החשש מ"הצגות" של מי שנפגע רק קלות; לפחות בעזרת מצלמות ה"ואר" ניתן לאבחן בין המקרים.

ד) יש מקום למציאת דרכים לגיוון נוסף של המשחק, הן בהשפעה על אופן התנהלותו והן כאירוע הנבחן בראייה כוללת; למשל: על-ידי מתן ביטוי לפער ממשי של קרנות לזכות קבוצה המגלה עדיפות במשחק, אף אם ללא הבקעת שערים בהתאם - מדוע לא תזכה ל"פנדל", אם יצרה פער-קרנות לזכותה בשיעור שיוגדר במספר ובאחוז גם יחד!? לאחר כל "פנדל" כזה תחל ספירה מחדש. דרך אחרת לשם אותה מטרה, לדוגמה - אימוץ החוק הנוהג במשחק הכדורסל: איסור העברת הכדור על-ידי שחקן ממחצית המגרש של היריב חזרה אל מעבר לקו-האמצע; לעניין זה, הוצאת-חוץ (ידנית) לא תיחשב כהעברת הכדור מהמגרש עצמו.

מונדיאל 22 - האם גם מקור ללקחים כלל-אנושיים?

בעולם שכבר הפך מזמן לעולם של מדינות ושל כסף, הופגן סביב "מונדיאל 22" שילוב רב עוצמה של כוח הכסף עם כוחה של מדינה, בתוצאות שהן לפחות "שנויות במחלוקת", הנשפטות לשלילה. בכך יש למצוא הוכחה נוספת לצורך, כי גם אם העולם אמור להמשיך להתנהל על-ידי מסגרות פוליטיות-מדינתיות - עליו להיות, במידה רבה יותר, עולם אנושי של בני-אדם.

עם זאת, דומה כי "מונדיאל 22" סיפק לא רק הוכחה לצורך בהפקת לקחים כלל אנושיים, אלא גם סימן ותוואי דרך לפתרון מתממש לבעיה העולמית - חיזוק מעמדן של נשים ושיתופן בפעילויות, הנחשבות "גבריות" באופיין: הופעת נשים על מגרש המשחקים כשופטות, וכחלק פעיל בקהלי הצופים - ביציעי האצטדיונים ובצפייה מרחוק - הינה תופעה מעודדת, אשר וודאי יהיו לה המשכים במישורים השונים. בהקשר: במאמר קודם באתר זה ("תרומותיה של ישראל במזרח-התיכון"; 2/11/21) אוזכרה המגמה המתבקשת להגדלת חלקן של נשים בניהול ובהנהגה ואף בתכנון ובחזון, כאשר הקושי העיקרי צפוי בקהילות בהן מושרשת מסורת פטריארכאלית. כמוצע שם, קידום נשים במעגלים החברתיים והמדינתיים ייעשה תוך שמירת כבודם של הגברים, עם "מודל הדגמה" ישראלי. כעת ניתן להציע אבחנה מבהירה, לפיה בצד קידום נשי כזה יישמרו מעמדו וכבודו של הגבר במישור המשפחתי. נראה כי אפשר לקיים ולשמר הרמוניה מכובדת ומכבדת כזו, כפי שניתן ללמוד... מרוח הימים (כולל שעות-הערב) של "מונדיאל 2022".