קץ הדמוקרטיה או תחילת הדמוקרטיה

אני לא יודע למה כולם מתריעים על קץ הדמוקרטיה. ישראל מעולם לא הייתה דמוקרטיה, בוודאי לא בפרמטרים של דמוקרטיות אמיתיות כסקנדינביה, שווייץ, ניו-זילנד, קנדה, אוסטרליה או הולנד, עשר המדינות המופלאות שהן הכי משגשגות, הכי אתיות והכי דמוקרטיות. ישראל אפילו לא דמוקרטית כמו אנגליה, צרפת, גרמניה או ארה"ב.

מה שכן, ישראל היא באמת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אוי לתואר כזה כשאנו משווים עצמנו עם סוריה, לבנון, עירק, אירן, אפגניסטן, סעודיה, קטר, מצרים, לוב וסודן. אנחנו גם יותר דמוקרטים מפלשתין המערבית והמזרחית, מירדן, ממרוקו, אלג'יריה, טוניסיה, אפילו מכווית, בחריין, עומאן, תימן ונסיכויות המפרץ העשירות.

ישראל עברה ממצב של משטר אוטוריטרי בולשביקי בראשות מפא"י המושחתת לפלוטוקרטיה בראשות הליכוד שהפך למושחת עם מנעמי השלטון. מאילי ההון החברים של מנחם בגין, עבור בחברים של אריאל שרון, אהוד אולמרט וכל הנותנים מתנות צנועות לבנימין נתניהו. לא שיצחק רבין ושמעון פרס היו יותר דמוקרטים, כשהעבירו את אוסלו יחד עם אריה דרעי הגנב ועריקי רפאל איתן.

פתאום דרעי גנב, אבל הוא היה אותו הגנב גם בימי רבין, כשהיה יקיר השמאל למרות שהיה גנב. פתאום החרדים סכנה לאומה, אבל אלה אותם חרדים ששולמית אלוני הייתה מוכנה לחבוש שטריימל כדי שיתמכו באוסלו. נודה על האמת, ישראל לא הייתה אף פעם דמוקרטית, גם לא הייתה לנו מסורת דמוקרטית, לא מהשטייטל ולא מהקסבה.

אבל בכל זאת, נפל דבר בישראל. ישראל בדרך לדיקטטורה מלאה לראשונה בהיסטוריה, בהנהגת הכוחות הכי חשוכים שחברו יחדיו - הביביסטים עם מנהיג הנאשם בשוחד, החרד"לים המשיחיים, החרדים הספרדים שבראשם גנב, והאשכנזים המטיילים מדושני עונג במוצ"ש עם תריסר ילדיהם, כשילדינו בצבא בשטח קופאים מקור.

מודלים לחיקוי

זו לא רק ה"מהפכה" הדיקטטורית של יריב לוין, דוד אמסלם, בנימין נתניהו, אריה דרעי, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן-גביר, יצחק גולדקנופף ואבי מעוז צור ישועתי. זה חוסר השוויון המשווע בעול ובתרומה למדינה בין החרד"לים המתגייסים למחצית התקופה של החילונים כשנשותיהם לא משרתות, החרדים בכלל משתמטים ובן-גביר וסמוטריץ' בונים לעצמם מיליציות.

זו הפלוטוקרטיה הנותנת בחצי חינם את משאבי הטבע של המדינה, את הבנקים, את כל החברות לטייקונים בנזיד עדשים - גם השמאל וגם הימין מחלקים אתנן ומשתתפים במשיסה עם הפירורים שמחלקים להם כדירקטורים, השופטים מקבלים בוררויות במאות אלפי שקלים, הפוליטיקאים, ח"כים ושרים, קציני צבא ומשטרה, בכירי האוצר.

זאת דמוקרטיה? אולי בהשוואה לפוטין ולרספוטין, בהשוואה לטורקיה, הונגריה ופולין. יש עדיין לאן לשאוף, יש לנו מודלים לחיקוי. והכי מצחיק איך עושים השוואות של תפוחים עם תפוחים מורעלים. בוחרים את הצימוקים מהחוק הצרפתי, החוק הנורווגי, ה-OECD, אבל לא עם חוקת דה גול, המודל הסקנדינבי, המכלול הדמוקרטי.

ראיתי לאן נושבת הרוח כבר לפני חמש שנים כשפירסמתי את ספרי על הרפובליקה השנייה של ישראל והוכחתי שכל השיטה רקובה ויש להקים אותה מחדש מהיסוד. כבר אז הבנתי שביבי מאפשר לנו דמוקרטיה על תנאי, כל עוד שהוא בשלטון ומתמרן עם שותפים מהשמאל ומהימין, שהוא מתחמן ומשטה בהם כיאיר לפיד, בני גנץ, אהוד ברק ושאול מופז.

התרעתי שביבי לעולם לא יוותר מרצונו על השלטון וגם אם יוכה בבחירות יטען שזה לא לגיטימי. הוא כמו הילד הרוצה תמיד לנצח וכשהוא מפסיד זה בגלל שרימו אותו. כשכבר הפסיד השתמש בכל הטריקים והשטיקים בשביל לכבוש שוב את השלטון ועכשיו הוא לא יוותר עליו לעולם. בטח לא עם החרדים על ילדיהם שחיים על חשבוננו.

מחאה נגד כל השיטה

לא סתם רוצים לחוקק את פסקת ההתגברות עם רוב של 61. הרי מי שבאמת דמוקרט מעולם לא היה מסכים לכך, כי מחר יבוא שלטון אחר שיעשה לו מה שהוא עשה להם. אלא שלא יבוא שלטון אחר, ביבי יישאר לעולם, הוא ישנה את חוקי הבחירות, על הליכוד והקואליציה הוא שולט כדיקטטור, על הכנסת, ובקרוב גם על בתי המשפט.

מי שמחוקק חוקים כאלה מתכוון להישאר לנצח בשלטון ואחריו ימליך את ז'וזפין ואת בן הנשר. זאת דמוקרטיה על תנאי - כל עוד אני בשלטון יש דמוקרטיה, אך אם אתה בשלטון זה לא הוגן, כי השמאל שולט בתקשורת, בבג"ץ, בוועדת הבחירות, כי השלטון בידי האשכנזים, ואת זה טוענים המזרחים הנשלטים על-ידי אשכנזי עשיר מהאליטות.

לכן לא מספיק לצאת בהפגנות נגד המהפכה הדיקטטורית, כמו שהמחאה לפני תריסר שנים מחתה נגד מחיר הקוטג'. צריך לצאת במחאה נגד כל השיטה - הכלכלית, הערכית, החברתית, המשטרית, הפוליטית, או לא לצאת בכלל, אסור להפגין על פן זה או אחר. צריך להתמקד בעיקר - חרות, שוויון, אחווה, אתיקה, צדק, ציונות, קיימות ושלום.

אבל לא בגדר סיסמאות סרק כמו שלום עכשיו, שתי מדינות לשני עמים, ארץ ישראל השלמה. צריך להתאחד כולנו, או לפחות כל ההמונים המתונים המהווים 80% מהאומה ונגררים על-ידי מנהגים קיצונים או אימפוטנטים, סביב מצע אחד. לא חייב להיות זה של הרפובליקה השנייה, אבל מצע לא פחות הוליסטי ובר ביצוע ואז נוכל לנצח!

אך השנה היא השנה האחרונה שזה עוד ניתן. מחר כבר יהיו מיליציות לחרד"לים, הריבוי הטבעי של החרדים יבטיח להם את השלטון עד בוא המשיח, ולנו חיי עבדות לממן את הבטלנים והנצלנים. הטייקונים יגרפו את הפירורים שהם עוד לא קיבלו, וכולנו נשקע בעוני ובחוסר שוויון, שבהם אנו מצטיינים ב-OECD, אוי להישג זה.

בלי אף קורבן

עם המהפכה הדיקטטורית, איחוד שלושת הרשויות (עם אחד, מדינה אחת, מנהיג אחד) או שזה מאופרה אחרת, סילוק כל מי שלא עבד של ביבי מהשרות הציבורי, כבר נאחר את הרכבת. כל עוד ראשי הצבא, המשטרה, המשפט הם לא שכירי חרב ניתן לסמוך עליהם שיעצרו את הסחף ולא יתנו לריאקציה להשתלט עלינו. היום או לעולם לא!

אנו הכוחות השפויים והמתונים עוד מחזיקים את היד על השאלטר. חוויתי מקרה דומה במאי 1968, כשחשבו שבא הקץ לדמוקרטיה החמישית, הכל שבת, הפגנות ומהומות, מאואיזם או טרוצקיזם. ואז בא דה גול ופוצץ את הבלון הנפוח בלי אף קורבן. לא פרצה מלחמת אחים והדמוקרטיה והסדר חזרו על-כנם. כך גם יהיה הפעם, אם רק נרצה!