אַלּוּף הַתַּחְבּוּלוֹת
27 בינואר הוא יום השואה הביו-לאומי - לרגל שחרור מחנה אושוויץ בידי בעלות-הברית. לציון היום הזה הקדיש יעקב ברזילי, ניצול ממחנה ברגן בלזן, את שירו לזכר בנות ובני עמנו, שלא שרדו את התופת:
"הַגֶּרְמָנִים חִפְּשׂוּ אוֹתוֹ יוֹמָם וְלַיְלָה /
הוּא הָיָה אַלּוּף הַתַּחְבּוּלוֹת /
הֶעֱרִים עֲלֵיהֶם פַּעַם אַחַר פַּעַם /
כְּשֶׁגִּלּוּ אֶת מַחְבּוֹאוֹ /
כְּבָר הִסְתַּתֵּר בַּאֲחֻזַּת סְתָרִים אַחֶרֶת /
כָּל אוֹתוֹ זְמַן הֵצִיק לוֹ הָרָעָב /
כְּשֶׁשָּׁמַע אֶת אוֹבֶּרשׁטרוּמפִירֶר דִיכְטֶר /
מַכְרִיז עַל חֲנִינָה, /
הִתְפַּתָּה /
"כָּל מִי שֶׁיַּעֲזֹב אֶת מַחְבּוֹאוֹ" - הִיתַמֵם /
"יִהְיֶה חָפְשִׁי לִנְסֹעַ לְפַּלֶסְטִינָה, /
וְעוֹד יִזְכֶה בְּכִכָּר לֶחֶם, עִם נַקְנִיק מְשֻׁבָּח, /
צֵידָה לַדֶּרֶךְ". /
בְּעוֹדוֹ נוֹגֵס בַּלֶּחֶם נְגִיסָה רִאשׁוֹנָה /
כַּדּוּר פִּלֵּחַ אֶת גַבּוֹ /
כְּשֶׁהֻשְׁלַך לְקֶבֶר אַחִים /
לוֹפְתוֹת הָיוּ יָדָיו אֶת הַלֶּחֶם /
שֶׁיְּחַלֵּק בֵּין חֲבֵרָיו". //
מיתולוגי?!
אחד התארים המגוחכים ביותר ומהנפוצים ביותר בסלנג הנמוך ביותר של הישראלים הוא התואר, "מיתולוגי". הוא נובע מבּוּרות חריפה עד קשה ביותר. "מיתולוגי" הנו אגדתי. כלומר, מישהו, שלא היה במציאות, אלא נטוע באוסף של סיפורים (מיתוסים), הקשורים במסורות קדומות של קבוצת אנשים, עם, או תרבות, ועוסקים באלים ובגיבורים. מיתולוגי הוא משהו עתיק מאוד; ולא מישהו/י, שפגשת אמש.
כך, צץ המונח המקובל, "האקס המיתולוגי", מבלי שיש לו בסיס, וכמותו, כל מי שבסלנג הישראלי מדביקים להם את התואר הזה.
ראו, למשל, את הכותרת "ראש הלשכה המיתולוגי של אהוד ברק הלך לעולמו בגיל 62". עם כל הכבוד ליוני קורן ז"ל, שלא הכרתיו אישית - ראש לשכה של רמטכ"ל/שר/ראש ממשלה עד לפני זמן קצר אינו מישהו אגדתי.
צפוף בכיכר
פעם האחרונה הפגנתי, אם איני טועה, בתחילת שנת תשמ"ג, מיד לאחר הטבח, שעשו הנוצרים במחנות הפליטים סברה ושתילה. זאת, לאחר שהשמאל טפל על צבאנו את האחריות לטבח, במסגרת רצונו להפיל את מנחם בגין ואת הליכוד.
עשרות אלפים התכנסו בכיכר מלכי ישראל - כיום, כיכר רבין - בתל אביב, כדי לתמוך במנחם בגין, ראש הממשלה, ובאריאל שרון, שר הביטחון בעיצומו של מסע תרעלה, שניהל השמאל נגדם.
כעבור כשבועיים התכנסה באותו המקום ההפגנה המפורסמת של "ארבע מאות אלף", שכינסה "שלום עכשיו", והפגנה זו הפכה לאבן-דרך, וההפגנה למען בגין ושרון הועלמה מהדיווחים כלא-הייתה. כידוע, מאז 1977 יש לנו עיתונות אובייקטיבית מאוד, במסגרת מאבק העלית הישנה במי שנטלו ממנה את השלטון.
להערכתי, בכיכר מלכי ישראל ובסביבותיה לא נכנסים 400,000 איש, גם אם יישבו שניים זה על זה על כתפי כל מפגין. כך, גם בכיכר הבימה, שקטנה ממנה, לא נכנסים 80,000 איש; והיו שהגזימו, שהיו בהפגנה יותר ממאה אלף איש.
לפי מודל, שפיתחה המשטרה לפני כמה שנים, בצפיפות גבוהה בכיכר הבימה יהיו 42,800 מפגינים. ומה זו "צפיפות גבוהה" בעיני המשטרה? חמישה אנשים במטר רבוע (מ"ר). כנראה, יודעת משטרתנו דבר, שאזרחים מן השורה אינם יודעים, כיוון שגילתה במקומותינו זן אזרחים מורעבים במיוחד, שלא הצליחו לגדול. למיטב הבנתי, גם חמישה פעוטות אינם נכנסים לריבוע, ששטחו מ"ר אחד.
בשנים האחרונות נמנעה המשטרה מלדווח רשמית על כמות המשתתפים באירועים המוניים, אך הערכות פנימיות של קציניה מגיעות בדרך כלל לאמצעי התקשורת. והערכותיהם רק חלק מהקקפוניה, שמלבה את ההפגנות. ובהזדמנות זו, כדאי לשים לב
לקטע של שי גולדן, הלועג לדיווחים הנלהבים של התקשורת על ההפגנות.
סתימת פיות הנה דמוקרטיה
לסילוק ד"ר גדי טאוב משורת הכותבים בעיתון הארץ קדם סילוק נוה דרומי מהארץ. כך, מדגים היטב העיתון לאנשים חושבניים את הכותרת, שלבש אחרי הבחירות בנובמבר - "דמוקרטיה אינה רק בחירות". וכמו הרבה שחצנים, אין העיתון (כלומר - עמוס שוקן, המוציא לאור) סותם את פיו, ונותן לגלי ההדף לחלוף. הוא טרח להסביר, כי דעות טאוב מסוכנות; ולכן, סתם את פיו. לדברי ההוגה הדגול שוקן, עמדת טאוב אינה לגיטימית, כיוון שהוא "סוכן כאוס"; ולכן, צריך להפסיק להשמיעה. כל זאת כשרוממות הדמוקרטיה על שפתיו ועל מקלדתו.
בינינו - שוקן צודק: מי שיקשיב לטאוב, עשוי להשתכנע, ולהבין עד כמה שוקן אינו מעוניין בדמוקרטיה, אלא בהשלטה חד-צדדית של עמדותיו על סדר-היום. וזה אינו חדש כלל, כיוון שהפך מזמן את עיתונו לזבלון פוליטי, המקדם רעיונות עיוועים, נגועים בשנאת יהדות ויהודים, כיאות לעיתון בעל תפוצה שולית.
מגיפה
מגפת הבולענים, שתוקפת את תל אביב, ממחישה עד כמה יסודותיה של העיר ללא-הפסקה לכאורה דלים וחלולים.
ירד מהפסים
כשגירשו את היהודים מגוש-קטיף, והשב"כ והמשטרה השתוללו בחסות בית המשפט העליון, כמו קג"ב, לא שמענו את עו"ד דוד חודק. כנראה, סבל באותו הזמן - כשזכויות אזרח בסיסיות נחמסו מאזרחי מדינת ישראל, בניגוד לחוק - מבעיות ראייה ושמיעה. וזו לא הפעם הראשונה, שבית המשפט, הפרקליטות והמשטרה עצמו את עיניהם ואת אזניהם לנוכח הפרה חמורה של זכויות אזרחים מן הימין. עדיין זוכר כיצד חבורות בריונים תומכי אוסלו (שברור מי ארגנן), פרצו לבתים פרטיים, כדי להסיר שלטים נגד הסכם האומלל, שאת פירותיו הבאושים אנחנו אוכלים גם כעת. עכשיו חרד עו"ד חודק מהדיקטטורה, שתפרוץ אם חס וחלילה יחזיר העם את השלטון לידיו. אולי מפני שבג"ץ הוא מגרש הבית של השמאל ההזוי הישראלי במאבקו לשינוי דמותה של מדינת ישראל ממדינה יהודית למדינת כל-אזרחיה.
עו"ד חודק, כמו השמאל, אינו יודע להפסיד בכבוד בבחירות, ואינו מוכן לקבל את דין הבוחר. מאז מהפך 1977 הולך השמאל בדרכי הבולשוויק יצחק בן-אהרן, ואינו מקבל את הכרעת הבוחר. כל פעם יש לו נושא חדש, שמניע את ההפגנות ואת התעמולה, שיש מי שמממנן ביד רחבה. הפעם, בשם הדמוקרטיה, החזרת האיזון בין שלוש הרשויות הנה דיקטטורה.
מעניין מה עושה המשטרה בעניין איומו להשתמש בנשק חם? לו היה זה עו"ד ימני - לבטח כבר היה בחקירה ובמעצר עד תום ההליכים.
