נגעלתי. כמעט והקאתי. זה קרה כאשר בטלוויזיה הוקרנו צילומים של חבורת חרדים אשר בעודה חולפת על פני הכניסה לרובע הארמני בירושלים אחד או שניים מן החבורה היפנו את ראשיהם לכיוון הכניסה וירקו על האבנים. כעבור צעדים אחדים, ירקו גם על אבני הקיר החיצוני של הכנסייה. אותם יורקים הם ממשיכי מסורת היריקה לעבר כמרים ארמניים החולפים על פניהם. קל לזהות את הכמרים הארמנים, חסידיהם עוטי גלימותיהם השחורות וכיסוי ראש בצורת פירמידה מחודדת, כה בולטת. ידוע לי כי פעילים ארמנים התלוננו על העלבונות האלה, אך לשווא. ברשותם של חרדים קיצונים נותר מלאי של רוק אותו ירוקנו כאשר ישובו ויחלפו על פני הכניסה לרובע הארמני. הקהילה הארמנית בירושלים היא קטנה והשפעתה מזערית, שלא כמו האוכלוסייה המוסלמית במזרח העיר המגיבה בחומרה על פגיעה, מדומה או לא, במסגד אל-אקצה ובשטח הר-הבית.
ממש מתבקש כי ראשי העדות החרדיות יצוו על הפסקת המנהג המגעיל של היריקות שמכתימות לא רק את הגלימות השחורות של הארמנים, אלא ובעיקר מכתימות את הציבור החרדי עצמו. לצד המראה הבזוי הזה, אנו מייחלים לכך שראשי ציבורים בישראל, לא יהודים, ישתפו פעולה במאבק נגד האנטישמיות. זה לא רק מאבק בטיפות רוק. הרי תופעת היריקות מעיבה על היחסים עם הקהילה הארמנית. הנה, בעוד ימים אחדים, ב-24.4, יציינו בארמניה ובמדינות אחרות את יום הזיכרון לרצח העם הארמני שבוצע בתחומי האימפריה העות'מאנית בימי מלחמת העולם הראשונה. לפי האומדן, נרצחו כמיליון וחצי מיליון ארמנים בידי כוחות עות'מנים. הארמנים הוחשדו כאילו בגדו וחברו לרוסיה אשר לאחר המהפכה, הייתה לאויבת של האימפריה העות'מנית. מאז, טורקיה כיורשתה של האימפריה העות'מנית, לוחצת על מדינות העולם לבל יכירו באסון שהונחת על הארמנים כרצח-עם, וטורקיה, יורשת האימפריה, מסרבת לשאת באחריות לפשע הנורא שבוצע בשטחה, שהיה בתחומה של האימפריה.
אין זה מפתיע שהארמנים מתרעמים כי דווקא ישראל, מדינת המקלט לניצולי השואה, מסרבת להכיר ברצח של עם אחר, העם הארמני. אבי המנוח אב'א אחימאיר כתב על המשוואה: שליש מן העם היהודי נגדע, ושליש מן העם הארמני נגדע. ישראל נכנעת ללחץ הטורקי, חרף העובדה שעמנו חווה שואה איומה, כמו הארמנים. קריאות בכנסת למען הכרה ברצח העם הארמני נדחו תמיד בלחץ משרד החוץ של ישראל מחשש להתדרדרות ביחסים עם טורקיה. זאת ועוד: לפני זמן קצר החליטה עיריית חיפה, העיר המאכלסת ציבור ארמני, להנציח את זכר רצח העם הארמני. לציון אסונו של העם הארמני נקראה רחבה בשדרות בן-גוריון בעיר, על שם רצח העם.
העירייה לא נכנעה ללחצה של טורקיה שהופעל באמצעות מסריו של שגריר טורקיה בישראל. השגריר איים בהתדרדרות יחסי ישראל-טורקיה אך למרות זאת הרחבה נחנכה בטקס במעמד ראשת עירית חיפה, עינת קליש רותם. שגריר טורקיה בישראל העז להעביראת לחציו בעניין ההכרה ברצח העם לא רק למשרד החוץ, אלא גם תוך חדירה בוטה לשלטון המקומי בישראל. פתח תקוה הקדימה את חיפה בהכרה באסונם של הארמנים. ועתה, אין כל סיכוי כי הממשלה הנוכחית כמו כל קודמותיה תנקוט במחווה שכבר נעשתה כאמור בשתי ערים. כך למורת רוחם של ישראלים ושל ח"כים מכמה מפלגות שמאל וימין.
המדינה הראשונה שהכירה ברצח העם הארמני הייתה אורוגוואי, ללמדך כי המוסר חוצה מרחק עצום, גאוגרפי וערכי, מקצה העולם ועד קצהו.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
