האיזון בנטל

במדינות ברית המועצות ובקיבוצים עם הקמת המדינה היה שוויון. כולם היו שווים.... לתחת. הנטייה הנשגבת לסגוד לאלילי השוויון עולה מידי פעם בחברות שונות, בנושאים שונים, זהו עיקרון נפל מזיק ומסוכן המצית את הדמיון, יוצר אשליה של עולם אוטופי, אך לא עולה בקנה אחד עם הגניוס האנושי, אותה מתת אל שקיבלו בני האדם ומתבטאת במשפט אלמותי מספר קהלת: כִּי֩ מִקְרֶ֨ה בְֽנֵי הָאָדָ֜ם וּמִקְרֶ֣ה הַבְּהֵמָ֗ה וּמִקְרֶ֤ה אֶחָד֙ לָהֶ֔ם כְּמ֥וֹת זֶה֙ כֵּ֣ן מ֣וֹת זֶ֔ה וְר֥וּחַ אֶחָ֖ד לַכֹּ֑ל וּמוֹתַ֨ר הָאָדָ֤ם מִן-הַבְּהֵמָה֙ אָ֔יִן כִּ֥י הַכֹּ֖ל הָֽבֶל.

והמשמעות של המשפט הזה היא כדלקמן:

• בחייו מותר האדם מן הבהמה (מתאים לפירוש רש"י)

• במותם הם שווים (מתאים לפירוש רש"י)

• אם תנסה להשוות את כל האנשים, תהפוך אותם בפועל לבהמות ותקפד את פתיל חייהם (מתאים לפירוש אישי)

כבשות באחו הן שוות

צפו בכבשות הרועות באחו. כולן שוות, כולן מלחכות עשב, לאף אחת מהן אין רעיון מבריק איך להכפיל את היבולים, לאף אחת מהן אין חשיבה יוצרת איך לשלש את תפוקת החלב, כולן שוות.... בדרך לשוחט.

בני האדם אינם שווים, ומי שכופה שוויון הורס את החברה האנושית. לאנשים יש תבונה, לאנשים יש יוזמה, תבונה ויוזמה הם אנטיתזה לשוויון. בתחום כלכלי הנושא מאוד ברור, הניסיון להקים חברות שוויוניות ב-200 שנים האחרונות כשל כישלון חרוץ, תחילה אנשים דיכאו את השכל והיוזמה שלהם, ואז החברות האלה הפכו עצלניות ונרפות והגיעו עד פת לחם. התבונה האנושית שמה קץ למצב הזה, חזרה התחרות לחברות שקראו לעצמן שוויוניות. במקרה של הקיבוצים שחיו בסביבה תחרותית ויד הציבור הייתה רחבה עימם, הם השתקמו מהר. מדינות ברית המועצות ומזרח אירופה עדיין מלקקות את פצעי השוויון הקשים מי פחות מי יותר.

הניסיון לכפות שוויון על החברה האנושית, אינו מעוגן ובצדק בחוק הישראלי. בחוקה האמריקנית אין שוויון זכויות, וניסיון להטמיע אותו כשל עד כה, ואילו אצלנו בית המשפט העליון בישראל חוטא שוב ושוב בניסיון חסר תוחלת אשר אין לו כל סיכוי להצליח, להטמיע שוויון שכזה.

יתרה מכך אלילי השוויון הם מאוד מזיקים, כי הם מיושמים באורח נישתי, השוויון משמש כקרדום לחפור בו לפתרון נושאים שאין בינם לבין השוויון דבר וחצי דבר, ובכלל עיקרון השוויון נוגד חזיתית את ה-דנ"א של החברה האנושית, ועל כן חלה עלינו החובה לזרוק אותו לפח הקרוב.

מחליפים את עיקרון השוויון בעיקרון האיזון

הטבע יוצר אבנים במשקלים שונים. הרצון שכל האבנים ישקלו אותו דבר, שוויון, הוא רצון אווילי, חולה, מזיק, וחסר כל סיכוי, לעומת זאת את מאזני הצדק של האבנים אפשר לאזן באופן אחר, לכל אבן ניתן למצוא בת זוג, אבן אחרת בעלת אותו משקל, כדי לאזן את המאזניים.

השוויון הוא פארסה, האיזון הוא אידיאל חברתי ליבראלי אמיתי

יתרה מכך, העיקרון המטופש והאווילי של השוויון פוגע באיזון, כי האיזון הוא פתרון המגביר את אי-השוויון באמצעות פיצוי בעזרת אי-שוויון א' על אי-שוויון ב' - כך שהתוצאה הכוללת היא מאוזנת, ואז באים כוהני הכזב של השוויון השולטים/שופטים בכיפתנו ומחרבים גם את האיזון, בשם אלילי השקר של השוויון. אל תאמר מעתה שוויון בנטל - אמור איזון בנטל ואז ייפתחו לך סוף-סוף העיניים.

האיזון בנטל

• האיזון בנטל קובע שחייל קרבי אשר עלול לחזור לבית שני מטר על מטר מתחת לאדמה, חוזר לאזרחות עם זכות לדירת 3 חדרים כתודה שלנו, הציבור, על שירותו.

• האיזון בנטל קובע שתומך לחימה החוזר בסיכוי נמוך לבית שני מטר על מטר מתחת לאדמה, חוזר לאזרחות עם זכות לחצי דירה כנ"ל כתודה שלנו, הציבור, על שירותו.

• האיזון בנטל קובע שניתן יהיה ליצור מסגרות שירות אזרחיות המקבילות ברמת הסיכון וההקרבה שלהן לרמת הסיכון של תומכי לחימה.

• האיזון בנטל קובע שכל משרתי הקל"ב, קריה, מפקדת 8200, במחנה, גל"צ יחזרו לאזרחות עם מסטיק בזוקה וסוכריה בצידה, כתודה שלנו, הציבור, על שירותם.

• האיזון בנטל קובע שכל אלה שלא משרתים מכל סיבה שהיא, יקבלו במועד שחרורם מסטיק לא מומתק 2X4 מ"מ כאות תודה על כך שהם לא מפריעים לנו במסדרונות השירות, חוץ מזה הילדים שלהם לא אשמים ולכן מסטיק לא מומתק 2X4 מגיע גם להם.

עין תחת עין, שן תחת שן, רגל תחת רגל

עיקרון השוויון הוא אימוץ של כלל תורני מספר שמות, "עין תחת עין, שן תחת שן, רגל תחת רגל". נקודת הזמן היא יציאת מצרים, שחג השבועות, חג מתן תורה הוא אחד משיאיה. היא מתוארכת לשנת 1230 לפני הספירה כלומר לפני כ 3,200 שנים, ובית המשפט העליון מחיה את המצווה הזו שאבד עליה הכלח עם עקרונות השוויון החולניים והמטופשים שהוא שם על השולחן.

כ-1,000 שנה מאוחר יותר כלומר לפני כ 2,000 שנה עשתה מנהיגות הרוחנית של עם ישראל, חז"ל, צעד שלא עשה בית המשפט העליון שלנו עד היום. חז"ל קבעו, בניגוד לחוק המפורש שבתורה: "עין תחת עין - סימא עין חברו, נותן לו דמי עינו, כמה שפחתו דמיו למכור בשוק. וכן כולם. ולא נטילת אבר ממש" כבר אז נקבע שאין שוויון, יש איזון, אם נגרם נזק גופני הוא לא מושווה על-ידי נזק גופני נגדי אלא מאוזן באמצעות פיצוי כספי הולם.

ובית המשפט שלנו לא רק מפגר ב-2,000 שנה אחרי מסורת ישראל, הוא ממשיך להתחפר, ממשיך לסגת לאחור, ועם בית משפט שכזה גם נגיע לשוויון של "עין תחת עין" טרם תחלופנה 1,000 השנים שגרמו למצווה הזו להתפייד. ליברל, עיניך עצומות, מעתה אמור איזון בנטל - וייפתחו לך העיניים.