לפתוח דף חדש, כי הישן מקושקש, מקומט וקרוע. אי אפשר עוד לכתוב בו את סיפור חיינו.
לנקות את האורוות. לאוורר אותן. להפיג את הסירחון הנודף מהן. ללכוד את סוסי הפרא שברחו. לביית אותם. להאצילם.
לנכש עשבים שוטים. להשקות את האדמה הצחיחה. לתחח אותה. לחפור בה גומה. להכין ערוגה. לשתול זרעים של תקווה. לייחל לצמיחתם. להמתין לפריחתם.
לבקש סליחה. להתנצל. להחשיב. להקשיב. לשוחח בשקט. להיפתח מעמדה אחרת, שונה, סותרת. לכבד את השוני.
להתפשר. לוותר (כך, לא אחת, משיגים דווקא יותר). לשכלל את הרצון לפנות מקום גם לזולת. לדעת להכיל אותו. להבין את מניעיו.
ללכת בקטנות - צעד צעד, במתינות - אבל לשאוף לגדולות. לחלום גם בהקיץ. חלומות כאלה מרחיבים את הנפש ומעשירים אותה.
לנהל גם חשבונות קטנים מבלי להיות קטנוניים. להקפיד על כל אות, תג ופסיק מבלי לאבד את היכולת לראות את מכלול הטקסט, את התמונה הכללית.
להבדיל בין פנאי הכרחי לבין שעמום קטלני. לייחד זמן גם לבהייה "סתמית".
לפתוח, בכנות, ביושר פנימי נוקב, את נקבוביות הלב הסמויות, את המקומות הזעירים בנשמה שנסתמים בגלל קנאה ומחשבות לא-טובות. לאפשר ל"אני" לנשום היטב.
לא לצפור ל"זה שלפניך" אף כפסע לפני הרמזור. הצפירה לא תאיץ את חילופי האורות, גם אל את משך התגובה של הנהג הנוהג על נחשי האספלט הארסיים הקרויים 'כבישי ישראל' וממתין, כראוי, לאור הנכון שיתיר לו לעבור. היא רק תמתח עוד יותר את העצבים המתוחים בלאו-הכי.
לרדת ממגדל השנהב אל מרתפי המציאות. לחמול על מי שנידון לסבול. להפנים את העובדה שבעליבותו, בחוסר האונים שלו, בהעדר התקווה שלו לשינוי, הוא משקף את כל מה שאתם - למזלכם - אינכם. להיווכח שיש אנשים שנמצאים במקומות כה נמוכים, אשר אתם, חברות וחברים, לעולם לא תוכלו לדעת מה באמת חש וחושב מי שנידון לרצות בהם את חייו, כרצות אסיר את עונש מאסר העולם שהוטל עליו.
להושיט יד, להחזיק אצבעות, לתמוך, לעודד, לאושש, לסייע. כולנו (רק) בני-אדם. אין מי מאתנו שאינו זקוק בשלב כל שהוא של חייו לחסד חמלתו של הזולת.
לזכור זאת.
