בישראל, כמו בישראל, אין רגע דל. או מחדל, או סקנדל או פסטיבל. קפיצות בנג'י מרום השמיים ועד לשאול תחתיות וחוזר חלילה. אבל החיים הם לא שחור-לבן אלא מרובי צבעים, וכך גם ההצעה שמבקשים להחיותה מחדש בדבר פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה.

בניגוד לאלה הממהרים לקרוא קריאות שבר ולכנות את המהלך "אסון", פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם הותרת המצב הנוכחי על-כנו, לא "יובילו לאסון", כפי שהתבטאו כמה אנשים. לכל אחת משתי ההצעות מעלות ויתרונות, קשיים וחסרונות. הרבה תלוי באדם שממלא את התפקיד, בדרך תפקודן של הרשויות האחרות, ובגורמים שמניעים את שינוי מעמד היועץ המשפטי לממשלה על שיקוליהם.

בראשית הוא היה פקיד. אחר כך יועץ. כיום: מנכ"ל המדינה. והוא אפילו לא שם לב שהוא כזה.

בעת הקמת המדינה ועיצוב מערכותיה המשפטיות היה היועץ המשפטי לממשלה אמור להיות פקיד שכפוף לשר המשפטים שמעליו, הנותן לשר מדי פעם עצות טובות. לימים, במידה מרובה בזכות דמויות מופת, אך גם דעתניות ודומיננטיות שכיהנו בתפקיד, כמו יעקב שמשון שפירא, חיים כהן, מאיר שמגר, אהרן ברק ויצחק זמיר - הפך היועץ המשפטי לבעל מעמד עצמאי משלו, ראש ממלכה והפוסק האחרון בכל הנוגע להעמדת אדם לדין.


בוחן בעיניים של שופט


בטובתו או שלא בטובתו, היועץ המשפטי לממשלה דהיום הוא גם חוקר, גם מאשים, גם שופט וגם "תליין". במקרים לא מעטים מורה היועץ המשפטי לממשלה את דרכן של רשויות הממשל השונות. הוא מורה למשטרה, לצבא ולשב"כ מה לחקור וכיצד לחקור (לרבות שימוש ב"לחץ פיזי מתון", האזנות סתר והפעלת לחץ פסיכולוגי על נחקרים).

הוא מורה לראש הממשלה להימנע מקיום מו"מ מדיני בסמוך לבחירות ואוסר עליו לקיים משאל עם, ועוצר את שר החוץ מלמנות פלוני לתפקיד שגריר. הוא מלמד את הצבא והמפקדים ברצועת עזה כמה בתים מותר להם להרוס ברפיח ובאיזו דרך, מונע העברת תקציבים ליישובי יש"ע, מייבש את החינוך החרדי ועורך שימוע מוקדם לנחקרים שועי עולם.

קודם שיפעיל את שיקול דעתו בדבר ה"עניין לציבור" שיש בהעמדתם לדין של אנשי ציבור, בוחן היועץ המשפטי את הראיות לא רק בעיניו של קטגור שמופקד על רשויות התביעה ויכול להסתפק בראיות לכאורה, אלא בעיניו של השופט היושב על כס המשפט. החלטתו, לפחות במקרה של אנשי ציבור רמי מעלה חורצת, הלכה למעשה, את גורלם עוד בטרם נשמעה העדות הראשונה באולם בית המשפט. החלטה של היועץ המשפטי על הגשת כתב אישום נגד שר מכהן עשויה להביא לסיום כהונתו ובמקרים קיצוניים החלטתו יכולה להביא להפלת הממשלה כולה.

היועץ המשפטי לממשלה ממליך מלכים, וגם מורידם, ולו המלוכה. חזקת החפות, שלפיה "כל אדם הוא בחזקת זכאי עד שלא תוכח אשמתו", אחד מעקרונות היסוד של זכויות האדם במשטר דמוקרטי, נעלמת במקרים אלה והיא כלא הייתה. החלטת היועץ המשפטי - מקצוען, מוכשר והגון ככל שיהיה - על העמדה לדין, קובעת למעשה את התוצאה במישור הפוליטי המיידי.


דרוש חוק שיגדיר במדויק


ריכוז כוח כה רב בידי איש אחד אינו בריא בשום מקרה. בוודאי לא כאשר החוקר, המאשים, השופט וה"תליין" ממונה על-ידי ממשלה שחבריה הם, לטב או למוטב, אנשים פוליטיים מובהקים.

אותו יועץ יושב בבוקר בישיבות הממשלה, שותה קפה עם שריה תוך שהוא מייעץ להם, ככל עורך דין טוב, כיצד יתגברו על המכשלות המשפטיות שניצבות לפתחם. בצהריים הוא מייצג אותם שרים בבתי המשפט ומגן בלהט על החלטותיהם. בערב, בחדר אטום, ספוג ספרי חוק וחומרי חקירה שאספה המשטרה, מקבל החלטות הרות גורל באשר להעמדתם אל עמוד הקלון והגשת כתב אישום נגדם.

אכן, יש חשיבות רבה בחיזוק מעמדו של היועץ המשפטי ולא בהחלשתו. בדומה לרמטכ"ל, שמנווט את הצבא על זרועותיו השונות, גם היועץ המשפטי רואה את המערכת המשפטית כולה. עליו לנווט את דרכה של מערכת אכיפת החוק לטובת האינטרס הציבורי, ביושר וביושרה, ממניעים ראויים ולא משיקולים זרים, פוליטיים או אחרים. יועץ משפטי עצמאי חיוני לשמירה על שלטון החוק, להבטחת השמירה על טוהר המידות בשירות הציבורי ולהעמדתם לדין של אנשי ציבור שסרחו, בלי להבחין בין שוע לבין דל.

למרות הכוח הרב שמרוכז בידיו, אין עד היום במדינת ישראל חוק - כראוי בכל מדינה מתוקנת - שיסדיר באופן מסודר וכולל את דרכי פעולתו של היועץ המשפטי ויגדיר במדויק את גבולות סמכותו.

אכן, מנגנון האיזון והבקרה על פעולות היועץ המשפטי טעון שיפור ניכר. דווקא משום הסמכות העצומה שמרוכזת בידיו. אומנם בתיאוריה קיימת אפשרות שבג"ץ יבקר את החלטות היועץ המשפטי. אך המציאות מלמדת שהמקרים שבהם עשה כן בג"ץ הלכה למעשה הם נדירים ביותר (במשך 67 שנות המדינה התערב רק פעמיים באופן ישיר בהחלטות היועץ המשפטי), כך שלמעשה הסמכות הייתה ועודנה בידי היועץ בלבד.

הדיון המחודש במעמד היועץ המשפטי ופיצול סמכויותיו צריך להיעשות אפוא במתינות, בשיקול דעת, מתוך אחריות, ולשם האינטרס הציבורי, והוא בלבד. שינוי, אם יהיה כזה, צריך להיעשות לאט, אבל בטוח. אין לנו ארץ אחרת ואין לנו יועץ משפטי אחר.