ראשית כל צריך להציג שאלה: מה היא סיבת הסכסוך הישראלי-ערבי? – ולתת תשובה נכונה עליה. בימינו בעולם שולטת הגרסה כי סיבת הסכסוך היא "הכיבוש הישראלי", תוצאות של מלחמת ששת הימים ביוני 1967. אבל להסכים לגרסה הזאת וגם למינוח שמשתמשים בה אי-אפשר בשום פנים ואופן. "גרסת הכיבוש" יחד עם העובדות ההיסטוריות פשוט סותרת חוקי פילוסופיה! לפי החוקים האלה סיבה תמיד קודמת לתוצאה. הנה כי כן, אילו לסכסוך הזה גרמו תוצאות של מלחמת ששת הימים, הבעיות היו נוצרות החל מיוני 1967. אבל אמת היא שבעיות נוצרו לא רק לפני מלחמת ששת הימים, אלא גם לפני שקמה מדינת ישראל.
בתקופה קודמת להקמת המדינה, בימי השלטון הבריטי, ערבי הארץ ביצעו סידרת פרעות, רצחו ופצעו יהודים רק מפני שהם העזו לגור במקום (בשנות 1920, 1921, 1929, 1939-1936). מיד אחרי שבעצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947 התקבלה החלטה על חלוקת ארץ ישראל המערבית (ארץ הקודש) בין העמים התחילה מלחמת טרור נגד היהודים, שהצטרפו אליה שליחים ממדינות ערב. בלילה אחרי הכרזה על הקמתה של מדינת ישראל, ב-15 במאי 1948, צבאות של 5 מדינות ערב פלשו לשטחה במטרה להשמידה. לאחר תבוסה במלחמה הזאת הערבים חזרו לטרור. וכך פעם אחרי פעם: מטרור/מלחמת טרור למלחמה רגילה ובחזרה – והכול למען אותה מטרה.
אמת היא כי הסכסוך הישראלי-ערבי נגרם אך ורק מרצון ערבים בהתחלה למנוע הקמתה של מדינת ישראל ואחרי שקמה להשמידה. המטרה הזאת מהווה אי-צדק מקומם. לערבים יש 22 מדינות שבשטחן גדולות בשטח מארץ הקודש בערך פי 500, ואילו אצל יהודים מדינה אחת ויחידה. העם קשור מבחינה היסטורית דווקא לארץ הזאת! על כך ידוע לגמרי לא רק מספר הספרים. נוכחות עם ישראל בארץ מאות שנים רבות לפני שערבים כבשו אותה מאמתים הן נתוני ארכיאולוגיה שלה, הן מקורות עתיקים רבים של שורת ארצות אחרות, במיוחד אלה ששלטו בה בתקופות הרלוונטיות. בפרט, הרבה עדויות על כך אפשר למצוא במקורות יוון ורומא העתיקות.
בניגוד למה שברוב מוחץ המקרים אפשר לשמוע ולקרוא, לפי החוק הבינלאומי למדינת ישראל יש זכות מלאה על כל ארץ הקודש! זה אימתו באופן משכנע כמה מומחים, בפרט פרופסור למשפט הבינלאומי טליה איינהורן. כאן אפשר להציג רק תמצית העובדות העיקריות הבאות.
אחרי שבמאה הI לפנה"ס (באופן רשמי - במאה ה Iלספירה) מלכות יהודה איבדה עצמאות והפכה לפרובינציה של האימפריה הרומית, לתושבי ארץ ישראל כאלפיים שנה לא הייתה מדינה משלהם, מדינה עצמאית; כל הזמן הזה הארץ היוותה חלקן של אימפריות שונות, עברה מידי אחת לידי שנייה. משנת 1517 ועד שנת 1917 הארץ היוותה פרובינציה של האימפריה העותומנית. האימפריה הייתה בין מפסידות במלחמת העולם הראשונה. לכן באפריל 1920 בסן רמו (איטליה) התכנסה ועידה בינלאומית שמטרתה הייתה לקבוע עתיד שטחים נרחבים שעד אז היו חלק של האימפריה העותומנית. מנדט לניהול ארץ ישראל (שבמסמך הזה נקראה "Palestine" ("פלשתין")) הוענק לבריטניה. המנדט אושר באופן סופי על-ידי חבר הלאומים, הקודם לאו"ם, ב-24 ביולי 1922.
מסתמך על העובדות ההיסטוריות וכמימוש הצהרת בלפור, המנדט קובע כמטרה העיקרית הכנה לשחזור בארץ "הבית הלאומי לעם היהודי" (כלומר, מדינת היהודים), בתנאי שלא ייפגעו הזכויות האזרחיות והדתיות של הקהילות הלא יהודיות. המטרה נקבעה במבוא ובסעיף 2, ואילו בסעיפים אחרים תוכננו דרכים להגשמתה. למשל, בסעיף 4 מדובר על שיתוף פעולה בין בעל המנדט לבין ההסתדרות הציונית; סעיף 6 קובע כי ממשלת המנדט תקל "הגירת" היהודים והתיישבות צפופה שלהם בארץ; סעיף 7 מחייב הממשלה לחוקק חוק האזרחות שיקל ליהודים לקבל אזרחות הארץ.
אחרי מלחמת העולם השנייה מקומו של חבר הלאומים תפס האו"ם. כפי שנזכר קודם, בנובמבר 1947 העצרת הכללית של הארגון קיבלה החלטה №181 על חלוקת ארץ הקודש בין היהודים לבין הערבים. לגבי ההחלטה יש להצביע על העובדות הבאות:
- לפי סעיף 10 של מגילת האו"ם החלטות העצרת הכללית בעניינים כאלה הן בגדר המלצות לא מחייבות (אלא אם כן החלטה תתקבל על-ידי כל הצדדים).
- החלטה №181 סותרת סעיף 80 של מגילת האו"ם. הסעיף אוסר לפגוע בזכויות שנתנו למדינות ולעמים מנדטים של חבר הלאומים. אך החלטה №181 העניקה לערבים רוב השטחים שלפי המנדט היו מיועדים למדינת היהודים.
- מדינות ערב פה אחד דחו ההחלטה, ויתר מזה, בניגוד לסעיף 2(4) של מגילת האו"ם פתחו במלחמה במטרה להשמיד מדינת ישראל. בכך הם פשוט קברו ההחלטה!
- אחרי מלחמת ששת הימים מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה 242№. לגבי ההחלטה יש להביא העובדות הבאות.
- ההחלטה התקבלה על-פי פרק VI למגילת האו"ם ("יישוב סכסוכים בדרכי שלום").1 החלטות שמתקבלות על-פי הפרק בהתאם לסעיף 36(1), שהוא כולל, הן בגדר המלצות לא מחייבות, בניגוד להחלטות שמתקבלות על-פי פרק VII ("תגובות כנגד איומים על שלום, הפרות השלום ופעולות תוקפניות"), שהן מחייבות ובמקרה צורך אפשר אפילו לכפות אותן על-ידי שימוש בכוח צבאי.
- כדי שהבדלים בעמדות חברות של מועצת הביטחון לא יפריעו לקבל ההחלטה, סעיף 1א בה נוסח באופן לא חד-משמעי: בו מדובר על נסיגת כוחות ישראל משטחים שנתפסו במלחמה, אבל לא צוין, האם מדובר על נסיגה מלאה או רק חלקית. תעמולת הערבים, כמובן, טוענת שכוונה היא נסיגה מלאה. אבל מחברי ההחלטה, ארטור גולדברג (ארה"ב) ולורד קרדון (בריטניה), הודו שהם התכוונו נסיגה חלקית.2 לכן ממש לא במקרה בסעיף הזה בגרסה אנגלית של ההחלטה - שכול כך חשובה - לפני מילה "territories" (שטחים) אין לא רק מילה "all" (כל), אלא גם "the" (ה"א הידיעה). דרך אגב, ישראל פינתה בערך 90% מהשטחים.
יש גם להדגיש כי לגבולות שהיו קיימים לפני המלחמה אין אותה משמעות משפטית שלעתים קרובות מייחסים להם. הרי הגבולות הם לא אחר, אלא קווי שביתת הנשק משנת 1949. אך בהסכמים על כך נקבע כי כווי שביתת הנשק משקפים שיקולים צבאיים בלבד ואין להשתמש בהם כנימוק בקביעת הגבולות המדיניות בעתיד.
3 - אם לפרש ההחלטה כשלילת זכותה של מדינת ישראל על כל ארץ הקודש, תיווצר סתירה בינה לבין סעיף 80 של מגילת האו"ם (כמו במקרה החלטה 181№).
- ההחלטה מקשרת הנסיגה לזכות לחיות בשלום בתוך גבולות מוכרים ובטוחים ללא איומים או מעשי אלימות (סעיף 1ב). אבל, כפי שנראה הלאה, אם תימשך הנסיגה לגבולות שלפני המלחמה, אם צה"ל יעזוב מחוז יהודה ושומרון (בפרט, במסגרת ביצוע תוכנית של חלוקת ארץ הקודש, הקמתה בה המדינה הערבית בשם "פלשתין"), קיום ישראל בשלום וביטחון יהיה בלתי אפשרי, במיוחד לטווח ארוך.4
אחרי מלחמת יום הכיפורים מועצת הביטחון של האו"ם קיבלה החלטה 338№. לגבי ההחלטה כדאי לציין רק זה שבקשר לעניין הנדון היא על-ידי סעיף 2 שלה פשוט מפנה להחלטה 242№. אך לגבי האחרונה צוין הכול, שהיה כדאי לציין. לא משנות התמונה גם החלטות אחרת, פחות חשובות.
עיון בהחלטות האו"ם בנושא כדאי לסיים בסכום הבא:
- כל ההחלטות הן בגדר המלצות לא מחייבות, מפני שאף אחת מהן לא התקבלה על-ידי מועצת הביטחון על-פי פרק VII למגילת האו"ם.
- חוץ מהחלטה 181 №שנקברה, ההחלטות בכלל לא נוגעות באופן ישיר בזכות על ארץ הקודש, על אחת כמה וכמה לא קובעות את זה באופן חד-משמעי.
- אם לפרש החלטה זאת או אחרת כשלילת זכותה של מדינת ישראל על כל ארץ הקודש, תיווצר סתירה בין ההחלטה לבין סעיף 80 של מגילת האו"ם.
- אם צה"ל יעזוב מחוז יהודה ושומרון, זה יגרום בוודאות להפרת החלטה 242№ (סעיף 1ב), מפני שבמקרה הזה קיום ישראל בשלום וביטחון יהיה בלתי אפשרי (הביסוס ראה בהמשך).
- לגבי הסכמי שלום בין ישראל ומצרים ובין ישראל וירדן כאן כדאי לציין כי הגבולות שנקבעו בהם בעיקרון חופפים גבולות דרום-מערבי ומזרחי של ארץ הקודש.
ב-4 במאי 1994 וב-28 בספטמבר 1995 נחתמו הסכמים בין ישראל לאש"ף ("הסכמי אוסלו"). אבל אלה היו הסכמים זמניים שתוקפם פג ב-4 במאי 1999. אומנם, היה מתוכנן כי עד המועד ייחתם הסכם הקבע, אך הוא לא נחתם עד היום ואינו נראה באופק. יש לציין כי ההסכמים הם טעות גדולה מצד ישראל: במקום שלום הביאו לטרור נורא, ליותר מאלף נטבחים, הורידו באופן דרסטי ביטחון המדינה, גרמו לה נזק כלכלי עצום - וטוב מאוד שמתו.
ובכן, מסמך בינלאומי אחד ויחיד חד-משמעי ומחייב ולכן מכריע לגבי זכות על ארץ הקודש הוא המנדט של חבר הלאומים מיום 24 ביולי 1922. לפי המסמך למדינת ישראל יש זכות על כל ארץ הקודש5. המסקנה (ודברים האחרים שהובאו ויובאו) מאפשרים לדחות בתוקף מונח "שטחים כבושים" לגבי מחוז יהודה ושומרון.
שם "פלשתין" תמיד היה לא מתאים לארץ הקודש כולה, מפני שפלשתים מעת שהתיישבו בה ועד שחדלו להתקיים כעם ישבו בעיקר רק באחד ממחוזותיה. במאה הIV לפנה"ס יוונים כבשו הארץ, כמו גם האזור כולו. הדבר הוליד תהליך התייוונות פלשתים והתפזרותם בין יווני האזור, ובעוד זמן קצר יחסי פלשתים חדלו להתקיים כעם. לעומת זאת, היהודים בעוד כמאתיים שנה השתחררו מעול היווני והקימו מחדש מדינה שלהם שקראו לה יהודה. מלכות יהודה, קטנה מאוד בהתחלה, בהדרגה התפשטה כמעט על כל ארץ ישראל, אבל אחר כך איבדה עצמאות והפכה לפרובינציה של האימפריה הרומית. אחד מקיסרים שלה אחרי דיכוי מרד היהודים ברשות בר כוכבא בזעם החליט למחוק שם יהודה ולהחלפתו לקח שם "פלשתין" שהיה בדרך לשכחה.
6 נצרות שאז כבר נולדה באימפריה הרומית לא רק מנעה היעלמות השם אחרי שמת הקיסר, אלא גרמה להפצתו ברחבי העולם. אך נפיצות השם לא יכולה למחוק העובדה שמדובר על שם פסול לגמרי, מטעה, שתמיד היה לא מתאים לארץ הקודש כולה ובאלפיים שנים אחרונות – אפילו לאחד ממחוזותיה. על כן שם "פלשתין" צריך לדחות בתוקף.
יש לפסול גם שם "פלשתינים", ולא רק מפני ששם הארץ הנכון הוא ישראל. דרך אגב, בעבר, במיוחד בתקופת המנדט הבריטי, קראו לעצמם "פלשתינים" דווקא יהודי הארץ, ואילו הערבים הסתייגו משם הזה. המצב השתנה באופן דרסטי אחרי מלחמת ששת הימים, שבה מדינות ערב, גדולות ממדינת ישראל במאות פעמים בגודל השטח, בעשרות פעמים במספר תושבים ומשמעותי מאוד בגודל הצבא ובחימוש, נחלו מפלה. זה גרם לאהדה גדולה למדינת ישראל. כדי לפתור הבעיה, המציאו ספין גאוני: הכריזו כי ערבי הארץ הם עם נפרד - "פלשתינים". בדרך הזאת הוציאו ממסגרת מדינות ערב, ובמסגרת נשארו רק ישראל, מדינה מפותחת בעלת צבא חזק, ו"פלשתינים מסכנים שאין להם כלום". הספין הזה העמיד הכול מרגלים על הראש (דוד נהפך לגלית, גלית – לדוד), והייתה לו הצלחה עצומה: אהדת רבים מאוד עברה ממדינת ישראל לאלה שחולמים להשמידה.
ערבים כבשו ארץ ישראל במאה הVII, כמה מאות שנים אחרי שפלשתים חדלו להתקיים כעם. כמובן, אין שום קשר בין ערבי הארץ לבין פלשתים. אמת היא שפשוט ניצלו למטרות הפוליטיות קיומו של שם מטעה אחד ("פלשתין") ליצירת האחר ("פלשתינים").
אפילו הבדלים אתניים בין ערבי ארץ הקודש לבין תושבי מדינות ערב, שלא שכנות לה, נמצאים בגבולות שקיימים בין חלקים של עמים אחדים אחרים, במיוחד מרובים, גרים בשטחים נרחבים. הרי לא במקרה קוראים לעצמם ערבים אנשיי הקבוצה מעירק עד מרוקו ומתימן עד לבנון. מזעריים או בכלל לא קיימים הבדלים אתניים בין ערבי ארץ הקודש לבין תושבי מדינות ערב שכנות. למשל, למצוא הבדלים כאלה בין ערבי רמאללה ורבת עמון או עזה וקהיר, ספק רב, אם אפשר אפילו תחת מיקרוסקופ! בקיצור, "עם פלשתיני" היא בדיה, כמו, למשל, עמים: "קליפורני" ו"אריזוני", "בוורי" ו"סקסוני", ועוד יותר (מפני שפסול לגמרי גם שם "פלשתין").
עכשיו שולטת הדעה כי דרך לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי היא הקמתה בארץ הקודש מצד ישראל המדינה הערבית. אך הדרך הזאת לא יכולה להביא לשלום, ואם כך, גם לפתרון הסכסוך (כל עוד קיימת מדינת ישראל). לא יכול להיות שלום (ולא שביתת נשק), אם מצד אחד גבול מדינה מסוימת ממשיכה להתקיים ואילו בצד השני של הגבול אוכלוסייה חונכה במשך זמן רב כי אין לה זכות קיום! אך המקרה הנדון הוא דוגמה קלסית המצב. אחרי חתימה על "הסכמי אוסלו" המצב באופן כללי בשום פנים ואופן לא השתפר, אך התנהגות אש"ף נעשה יותר ערמומית. הארגון כאילו השלים עם קיומה של מדינת ישראל. אבל בכירים שלו, כולל המנהיג הקודם, לא פעם ולא פעמיים נתפסו בהודאות, שלא היו מיועדות לאוזניים זרות, כי הכוונה היא קיום זמני של ישראל כצעד טקטי חיוני, ולא קיום בלי הגבלת זמן. ניתוח הנאמר והכתוב בשטחים שבשליטתה מביא למסקנה חד-משמעית: כך מכינים האוכלוסייה לא לדו-קיום בשלום, אלא למלחמת חורמה
7.
דרך אגב, מרצועת עזה ישראל הוציאה כוחותיה באופן מלא, כולל כל מקומות השנויים במחלוקת. זמן קצר אחר כך אש"ף איבד שלטון שם. הוא הועבר לידי חמאס, שמכריז בגלוי כי מטרה שלו להשמיד ישראל, ויתר מזה, משקיע מאמצים עצומים כדי להשיג המטרה. בפרט, משם כבר שוגרו לשטחנו עשרות אלפי רקטות ופצצות מרגמה ונצברו עשרות אלפי אחרות. גם על כל השטחים האחרים שעזב צה"ל השתלטו ארגוני האיסלאם הלוחמני, שלא רק חולמים על השמדת ישראל, אלא גם תוקפים אותה, בפרט על-ידי רקטות. ואין שום יסוד להניח כי הוצאת צה"ל מיהודה ושומרון תביא לדבר הפוך מתוצאות כל שאר הוצאותיו (לשלום וביטחון).
להתחשב בכול הנאמר (וגם בלא נאמר), יהיה ממש אבסורדי מבחינת הביטחון של ישראל להסכים להקמת המדינה הערבית בארץ הקודש.
מחוז יהודה ושומרון, ששולט בו אש"ף,
8 נמצא מצד אחד משטח מדינת ישראל בגבולות 1967, רצועת עזה, ששולט בה חמאס, נמצאת מצד השני. הנסיבות מקשות מאוד איחודן במדינת אחת, והעיקר, הופכות חתימה על הסכם הכרה הדדית בין האיחוד לבין ישראל לדבר בלתי אפשרי בלי תרגילים מסריחים.
הקמת המדינה הערבית בארץ הקודש היא צעד לא צודק מקומם, משום שערבים בנוסף לשאר השטחים הנרחבים ממפרץ הפרסי עד האוקיינוס האטלנטי כבר קיבלו כ77% משטח המנדט, שהיה כולו מיועד למדינת היהודים.
נשאר רק להזכיר כי הקמת המדינה הערבית בארץ הקודש סותרת החוק הבינלאומי, כפי שראינו קודם. לאור כל הנאמר, קיימת דרך אחת ויחידה נכונה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי: מדינת היהודים בכל ארץ הקודש,
9 שבה כשווים בין שווים יחיו המעוטים הלאומיים, כולל הערבים, אך רק כאלה שמסוגלים להיות נאמנים ללא שום סייג למדינה הזאת. לשאר יש לאפשר לעבור למדינות ערב שונות ולקבל אזרחותן. באותן מדינות צריך ליישב כאזרחים גם תושבי המחנות לצאצאי הפליטים,
10 כולל אלה שנמצאות חוץ מארץ הקודש.
למרבה הצער, לבצע עכשיו התוכנית בלתי אפשרי. אבל יש להדגיש כי זה כך אך ורק בגלל מכשולים סובייקטיביים (שאותם, כפי שנראה הלאה, אפשר להסיר). מצד אחד, מנהיגי מדינות ערב לא רוצים ליישב אלה שהם קוראים "אחיינו" במדינותיהם, ומצד השני, בעולם שולט יחס לסכסוך הנדון מאוד בלתי רצוי למדינת לישראל, ולכן לוחצים עליה ולא על מנהיגי מדינות ערב.
לעומת זאת, לא קיים שום מכשול אוביקטיבי שמונע ביצוע התוכנית! הבדלים אתניים בין ערבי הארץ ותושבי מדינות ערב הם לא משמעותיים או בכלל לא קיימים. במדינות ערב יש מספיק שטחים פנויים, במיוחד באחדות מהן (למשל, בסעודיה). כמה ממדינות האלה עשירות מאוד, כמו באגדה. חוץ מזה, תרומות עצומות לביצוע התוכנית, ללא ספק, היו מגיעות מכול העולם: ממדינות מפותחות רבות, מארגונים שונים, מאנשים פרטיים רבים מאוד. בקיצור, הכסף הדרוש לביצוע התוכנית צריך להימצא.
חשוב להדגיש כי הדרך הזאת בשום פנים ואופן לא מהווה פתרון בעיות היהודים על חשבון הערבים. אחרי שבעתיד, יש להניח, המכשולים הסובייקטיביים ייעלמו והתוכנית תבוצע, ירוויחו מזה כל המעורבים! הערבים שיישארו בארץ יפסיקו להרגיש יחס חשדני כלפיהם והפליה מכול סוג. הערבים שיעברו למדינות ערב ככלל ישפרו רמת חייהם, רבים – באופן דרסטי (במיוחד תושבי המחנות לצאצאי הפליטים ואלה שיתיישבו במדינות העשירות המפיקות נפט). ירוויחו גם מדינות ערב שיקלטו אותם. עובדה היא כי לערבי הארץ יש רמת הסכלה אחת מגבוהות, אם לא הכי גבוהה, בין ערבים (במידה ניכרת תודות לכך נקרא "הכיבוש"). לכן המדינות האלה יקבלו כוח עבודה מעולה דובר ערבית, שהן, בהחלט, צריכות אותו. הנה כי כן, קליטת האנשים תהיה לא מעשה צדקה, אלא השקעה מצוינת.
בעיית המכשולים הסובייקטיביים נראה כבלתי פתירה. אך היא בלתי פתירה רק בשלב הזה, מפני שעכשיו אין ברכתו של בורא העולם לשלום עבור ישראל ולא הוסרה סיבה שגורמת לבעיה.
אמת היא כי הבורא הבטיח לעם ישראל הארץ, אבל אך ורק בתנאי שעם יקיים בקפדנות מצוותיו, יהיה קדוש. אך במדינת ישראל של ימינו התנאי, בהחלט, לא מתקיים. בהתאם לכך המדינה עכשיו בדרך לא לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, אלא לדבר הפוך.
בפרק י"ח של ספר ויקרא (פס' כד-ל) כתוב במפורש כי אם הישראלים יתנהגו בארץ הקודש כמו עמי כנען, היא תקיא אותם כמו שעשתה כלפי העמים.
11 למרבה הצער, עכשיו במדינת ישראל נפוצים כמעט כל החטאים שנזכרו בפרק הזה. בפרט, נפוץ בה גילוי עריות. לפי נתונים שנכללים בספר של ד"ר צביה זליגמן ופרופסור זהבה סולומון, זה קורה בילדות לאחת משבע בנות ולאחד מ-11 בנים.
12 בין הישראלים החילוניים נפוצים יחסיי מין בימי הנידה. ביניהם נפוצה מאוד הבגידה בנישואים. הומוסקסואליות נחשבת בישראל של ימינו לדבר נורמלי לגמרי. יתר על כן, הומואים אצלנו עוד דורשים הטבות סוציאליות עבור היחסים ביניהם – ולא בלי הצלחה.
אך יש להתחשב גם בכך כי הבורא לא רק שופט צודק ומחמיר, אלא גם אב, בפרט, לעם ישראל, כפי שנאמר: "בני בכרי ישראל".
13 לכן הבורא עשה דבר אחד ויחיד שאפשר לעשות במצב הזה: בחר בתהליך השמדה איטי, בשלבים,
14 נותן לישראלים אפשרות להבין העיקר ולעזוב הדרך שמובילה לתהום. אבל בהתאם להגברת התועבה בישראל התהליך מקבל תאוצה. כלומר, נשאר מעט זמן כדי לעזוב הדרך שמובילה לתהום!
אקלים לא בריא קיים לא רק בארץ הקודש, אלא גם בארצות אחרות, אומנם במידות שונות ובמרכיבים שונים (במקומות אחדים בולטת במיוחד תועבה בייחסי המין, באחרים – טרור, רציחות על בסיס דת/לאום, בשלישים – השתוללות פשע פלילי וכן הלאה). כלומר, המשבר פחות או יותר רציני מקיף כל העולם. וגם סכנת השמדה קיימת לא רק כלפי מדינת ישראל, אלא כלפי העולם כולו.
משבר המוסר בארץ ובעולם נגרם מכך כי זרם דת שכל עקרונות ראשיים שלו הם אמת – זרם נביאיי המקרא
15 – עכשיו לא קיים באופן אירגוני.
16 לכן המוצא היחיד ממצב הזה – הקמת הארגון. כמובן, צריך להתגבר על הקפאתו של זרם הדת הזה במשך יותר מאלפיים שנה, להתאים אותו למציאות העולם של ימינו; יש גם להעמיד אותו על בסיס המדע המודרני.
17 הזרם המשוחזר של נביאיי המקרא – שכל עקרונות ראשיים שלו הם אמת, רציונלי לגמרי, אוניברסלי,
18 מתאים למציאות העולם של ימינו ועומד על בסיס המדע המודרני, עוד בתמיכת הבורא! - יתפשט צפונה ודרומה, מערבה ומזרחה, מחליף בהדרגה כל דתות/זרמים אחרים, לא מושלמים.
19 בסופו של דבר הוא תכלול כל העולם. הרי לא הגיוני להניח שאמת, נגיד, בתחום פיסיקה או ביולוגיה במוקדם או במאוחר תהפוך למקובלת על כולם, ואילו אמת בתחום דת/אידאולוגיה – לעולם לא.
המהפכה בדת תביא לשינויים חיוביים מרחיקי לכת בתחומים שונים בכל העולם. בין השאר, היא תפתח הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי. זה שישראלים יקיימו כמו שצריך מצוות הבורא האמתיות יביא להם ברכתו. הברית בין בורא העולם לבין עם ישראל, שמבטיח לו ארץ הקודש, תתחדש. הדברים האלה והשינוי הדרסטי של מפת הדתות העולמית יביאו, בפרט, לשינוי דרסטי רצוי לישראל ביחס העולם לסכסוך הנדון.
20 כך ייעלמו המכשולים הסובייקטיביים שלא מאפשרים לבצע עכשיו התוכנית לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, שהוצגה קודם, והיא תבוצע! והלאה עם ישראל ואנושות כולה בעזרת הבורא ישלימו בניית העולם הנפלא שתואר בחזונות של נביאי המקרא ושעליו מאות שנים רבות חלמו אבותינו!
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
