|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
סטפן צווייג - ההומניסט הנבגד
|
למזלו של כל "שמאלן נאה" ליהודים היום יש מולדת ● קיטורים על אופיה של המולדת בטלים בשישים לנוכח האמת המשמחת והכמעט דמיונית שלא הייתה לצווייג ולשישה מיליון יהודים אחרים
|
|
[צילום: מאיר בירנבאום/פלאש 90]
|
|
|
|
|
פברואר 1942
באירופה ובצפון אפריקה משתוללת מלחמת העולם השנייה. גרמניה הנאצית בשיא כוחה. "הפתרון הסופי לבעיה היהודית" שהחל עם הפלישה הגרמנית לברית המועצות נכנס להילוך גבוה והיהודים כולם מובלים להשמדה.
בעיר קטנה ליד ריו דה ז'נרו שבברזיל מסיים הסופר היהודי סטפן צווייג את ספרו האחרון "העולם של אתמול", שולח את כתב היד הגמור להוצאה לאור ומתאבד יחד עם רעייתו הצעירה.
בניגוד לחבריו האחרים, כבר ב-1933 עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה ידע את הצפוי לו ולבני עמו, עזב את ביתו ומולדתו אוסטריה ללונדון וחש על בשרו את משמעות הביטוי "היהודי הנודד". את ספרו האחרון סיים בברזיל ובו תיאר את האוטוביוגראפיה המרתקת שלו ואת סיפורה של אירופה בין שתי מלחמות העולם.
צווייג שבאותם ימים היה הסופר הנקרא ביותר בעולם ושספריו תורגמו לעשרות שפות ראה את עצמו כ"הומניסט" וגם כ"פציפיסט". כשאר אינטלקטואלים בני דורו התכחש ליהדותו וגם פגישתו האישית עם הרצל בווינה לא שכנעה אותו כי הביטחון היחיד ליהודים הוא השיבה לציון מדינתם ההיסטורית. אמונתו הבסיסית ב"הומאניות" חיזקה את השקפתו כי מקומם של היהודים הינו בקרב עמי העולם.
ב-1934 כאשר ספריו חובקי העולם נשרפו בגרמניה הנאצית, שבשפתה הגרמנית כתב את כל ספריו, הבין עד כמה יהודי הוא בעל כורחו לפני היותו "אוסטרי". האנטישמיות המחרידה בגרמניה והאלימות המלווה אליה גרמו לו להבין, הרבה לפני כולם, כי בעולמינו הפציפיזם, ההומניזם והשלום בהם האמין הם שקר של דמיונו ואין להם כל קשר למציאות הקודרת סביבו. בספרו האחרון מסביר צווייג את קריסת אמונותיו וקריסת עולמו הרוחני שהביאו להתאבדותו. צווייג הינו קורבן שואה שלא היה גם לו יום אחד תחת שלטון נאצי. את תיאור ספריו המרתקים, סגנונו הייחודי וחייו יוצאי הדופן יוכל הקורא למצוא באינטרנט אם כי מומלץ ביותר לקרוא לפחות חלק מספריו הנפלאים שתורגמו לעברית.
ישראל 2015
נזכרתי בסטפן צווייג כאשר קראתי מאמר של מאן דהוא שתיאר את עצמו במילים הבאות: "אני מאמין בשוויון, צדק ושלום. אני שמאלן נאה". לא ברור לי מה עניין "נאה" להשקפת עולם אך יכול אני להניח כי כוונת אותו כותב הייתה להדגיש כי מי שאינו "שמאלן" הינו בהכרח מכוער שאינו מאמין ב"שוויון, צדק ושלום". תאור נאיבי זה של הכותב הפעיל את דמיוני, שזרק אותי אל רחובות וינה של שנות השלושים במאה הקודמת ואל הסופר הנערץ עלי שאמונתו בשוויון, צדק ושלום היו כרטיס הביקור שלו.
אם ישנו דבר קל ואף מוערך בחייו של אדם זו האמונה ב"שוויון, צדק ושלום". מי שלא הייתה לו אמונה שכזו בצעירותו לא היה מעולם צעיר. עם זאת אם יש דבר קשה יותר ונקלה יותר בחייו של אדם זו ההכרה כי המציאות בעולמנו אינה בדיוק תואמת לאמונתו ב"שוויון, צדק ושלום" של צעירותו.
בשנת 1934 כאשר עזב סטפן צווייג את ביתו ואת מולדתו לעגו לו חבריו כי נטייתו לצבוע בשחור את המציאות מוגזמת וכי הצהרות הנאצים הינם לצרכי תעמולה בלבד ותו לא. פרויד (למשל) נזקק לארבע שנים נוספות של אנטישמיות הולכת וגוברת מיום ליום כדי להודות בצדקתו של צווייג ולברוח מווינה. צווייג היה החכם מכולם שהתעלם מלגלוגי האחרים ביודעו שתפיסת עולמו הבסיסית קרסה כליל וכי ההומאניזם בו דגל הינו נאיבי ומסוכן להחריד. כאשר הסכנה עמדה בפתח ידע סטפן צווייג להודות כי טעה ובמקום לדבוק באמונתו ולמות העדיף להודות בטעותו ולברוח כל עוד נפשו בו.
לאותו כותב "שמאלן נאה" כמו ל"מחנה" לו הוא משתייך בגאווה חסר אומץ הלב שהיה לסטפן צווייג להודות כי בעולם גועש, רועש ודועש במטורפי דאעש ודומיהם, אין לאמונה ב"שוויון, צדק ושלום" כל קשר למציאות. בעולמנו הנפלא עדיין יושבים בני שטן ומתכננים את המשכו וסיומו של "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". מאה אלף טילים המכוונים היישר אלינו אינם "הפחדה" אלא מציאות. מרוץ אירן לפצצת אטום אינו "הפחדה" אלא מציאות. שבועת דאעש לשחוט את כולנו אינם "הפחדה" אלא מציאות. יהודים הנרצחים רק משום יהדותם אינם "הפחדה" אלא מציאות.
כשם שצווייג היה "יהודי" משום שכך הוגדר על-ידי הנאצים כך גם היום מי שאף הדת היהודית זרה לו לחלוטין אך משתייך לעם היהודי הינו "יהודי" על אפו וחמתו. ככזה הוא כלול בתוכנית הפתרון הסופי של שונאי ישראל אך בניגוד גמור לסטפן צווייג אין הוא צריך למלט נפשו ולנדוד כיהודי מושפל חשוף לכל פגע רע. בודאי אין הוא צריך לומר נואש ולהתאבד.
למזלו של כל "שמאלן נאה" ליהודים היום יש מולדת. קיטורים על אופיה של המולדת בטלים בשישים לנוכח האמת המשמחת והכמעט דמיונית שלא הייתה לצווייג ולשישה מיליון יהודים אחרים, של מדינה יהודית עם צבא יהודי המוכן היטב למנוע את "הפתרון הסופי" שרוקמים לו אויביו. ה"כוחנות" של עם ישראל, מושא הלעג של המחנה המאמין ב"שוויון, צדק ושלום", היא ורק היא המבטיחה לכל יהודי את קיומו וכי מה שעולל העולם של אתמול ליהודים לעולם לא יהיה גם מחר.
ולו להסרת ספק בלבד אציין שאף אני, באמת ובתמים, כאותו "שמאלן נאה" מאמין בשוויון, צדק, שלום, שלווה, פריחה מלבבת של פרחים בשלל גוונים ושקיעות שמש מרהיבות.
|
| תאריך:
|
28/12/2015
|
|
|
עודכן:
|
28/12/2015
|
|
יעקב עמר
|
|
סטפן צווייג - ההומניסט הנבגד
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
מאמר פנטסטי
|
28/12/15 13:20
|
|
|
|
|
|
שוחר-שלום
|
28/12/15 15:00
|
|
|
|
2
|
|
בן הארץ
|
28/12/15 15:41
|
|
|
|
|
|
הגוי..
|
31/12/15 04:58
|
|
|
|
3
|
|
שלא ישכנע
|
28/12/15 18:11
|
|
|
|
4
|
|
אהרון שחר
|
28/12/15 20:59
|
|
|
|
|
|
יעקב עמר
|
28/12/15 23:35
|
|
|
|
|
|
אהרון שחר
|
29/12/15 10:21
|
|
|
|
5
|
|
באום
|
28/12/15 23:53
|
|
|
|
6
|
|
תעשו מקום
|
29/12/15 09:48
|
|
|
|
|
|
שדגד
|
31/12/15 00:13
|
|
|
|
7
|
|
הגוי..
|
30/12/15 16:18
|
|
קרב ההבקעה של פרופ' זאב רוטשטיין על הניהול של המרכז הרפואי "הדסה" מתחיל בפרסום דברי נועם המסתירים אך מעט מן השיניים החדות של הזאב הרפואי משיבא. לשיא המלים הנעימות למשמע אוזן הגיע הזאב כאשר הצהיר כי פרופ' תמר פרץ, מי שהייתה מנהלת המכון האונקולוגי ומונתה למנהלת זמנית של "הדסה" היא "רופאה מאוד נערצת ומנהלת בחסד עליון באופן טבעי" למרות שלא למדה ניהול. אבל בו-זמנית הבהיר כי הוא עצמו לא הגיע ל"הדסה" כדי לרצות את נשות "הדסה" או רופאים בכירים במוסד הרפואי החשוב, ומסביר כי מנהל צריך שיהיו לו סמכויות ולא רק תואר. יש לו גם מלה להשמיע לחשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו שלדבריו "מתנקמת בו אישית" ולדבריו זוהי הסיבה שהיא לא מעבירה את המיליונים שהמדינה חייבת להדסה. מטון הדיבור שלו נשמע כאילו היא עושה זאת במעין התנהגות של אישה נבגדת ולא מטעמים ענייניים.
|
|
|
|
|
במהלך עבודתי בשכונות מצוקה, נחשפתי לאוכלוסיות מוחלשות שחיות במציאות לא פשוטה. אוכלוסיות אלה מתמודדות ביומיום שלהם עם לא מעט קשיים כגון: אבטלה, אלימות, עוני, סמים, פשע וכו'.
|
|
|
|
|
זה קורה כמעט לכל אחד מאתנו, כשמגיעים הביתה ובודקים שוב את החשבון ומגלים שלא למוצר הזה הוא פיללנו ואו שקנינו דווקא את המוצר היקר יותר?!
|
|
|
|
|
בימים שלאומנות משיחית מנווטת מהלכים משמעותיים בחיינו כעם תוך הדרה של הזר ויצירת דמוניזציה של הנוכרי, מן הנכון להפנות זרקור אל הזר, ובפרשה שנאנחנו עתידים לקרוא בשבת, פרשת "שמות", נודה לזרה, הנושאת עמה מטען אנושי ומוסרי.
|
|
|
|
|
באירוע מרשים שנערך בשבוע שעבר לציון יום ההולדת התשעים של משה ארנס, חזר ועלה הערך העליון של אמת ויושרה. ארנס, מי שהיה שגריר ישראל בוושינגטון, שר חוץ ושלוש פעמים שר ביטחון, מצא לנכון להתמקד דווקא בשלושה נושאים במסכת חייו הקשורים, בין השאר, בערך הזה. הבולט שבהם היה בעניין ספרו על מרד גטו וורשה ("דגלים מעל הגטו").
|
|
|
|
|
