טראמפ ואלשיך

אם אעבור ברחוב על פניו של המפכ"ל אלשיך, אעצור, אעבור לעמידת דום ואצדיע לו.

החלטתו לא לטפל במכתבים אנונימיים בנושאי הטרדות מין ראויה לכל שבח. ראוי לשקול להרחיב זאת גם לתחומים אחרים.

ההישג הגדול ביותר של "המהפכה הצרפתית" והחוקה האמריקנית בסוף המאה ה-18 הייתה הקביעה כי אדם חף מפשע עד שאשמתו הוכחה למעלה מכל ספק בבית משפט. יש לזכור כי קודם לכן היה על הנאשם להוכיח את חפותו ולא על המאשים.

גופים כוחניים כגון המשטרה, הפרקליטות ואחרים אינם "חיים" טוב עם קביעה זו. זה מכריח אותם, לעיתים, "לעבוד" קשה מאוד בכדי להוכיח אשמה ופעמים לא מועטות להיכשל בכך. וכפי שאנו יודעים, איש אינו חפץ להיכשל בדבר כלשהו. לכן הם נוקטים שיטות שונות, חלקן בלתי-דמוקרטיות, כגון הדלפות מכוונות הבאות להשפיע על דעת הקהל ודרכה על השופטים, בכדי להשיג את מטרתם (ע"ע קצב, אולמרט ואחרים).

בשנים האחרות ניכרת התחזקות חדה בכוחן של ארגוני הנשים השוביניסטיות. מצד אחד הן יזמו, דחפו והשיגו הישגים רבים וצודקים בשטח השוויון בתפקידים, בשכר ובזכויות הפרט שלהן בעיקר בשטח המגדרי. אך חלק קטן מהחברות בארגונים הללו והפעילות בהם חשות שיש בידן כוח רב והן מנסות לנצל זאת להדבקת אישומים, פליליים וציבוריים לגברים מסוימים שמעמדם האישי והציבורי מפריע להן בתחומים אחרים.

רוב המקרים שבהן נשים התלוננו על הטרדות שונות, כולל אונס, מצד גברים הוכחו כנכונים וצודקים, אך היו פה ושם גם מקרים לא-מועטים של עלילות שווא או תלונות לא מוצדקות.

בחודשים האחרונים ראינו כיצד הושמצו גברים מסוימים בתפקידים מובילים בתחומם באין מפריע ובאורח הגס וברוטלי ביותר בטענה של הטרדות מיניות של נשים וראינו כיצד לאחר חקירה משטרתית לא נמצאה בהם (בגברים) כל אשמה. חייהם של אותם אנשים (גברים במקרים אלו) לא ישובו להיות כפי שהיו בעבר והמשמיצות שעל-פי כל הסימנים פעלו באורח מאורגן כמו כל כנופיית רחוב מצויה יצאו ללא כל ענישה.

שיטת הפעולה המצויה של אותן מאשימות הייתה לרוב רצף של מכתבים אנונימיים. והשאלה היא כיצד יכול הנאשם או במקרים אחרים הנאשמת להתגונן ולהוכיח חפות כאשר אינו יודע כלל מי המתלונן או המתלוננת כנגדו. שיטה זו של מכתבים אנונימיים תואמת בדיוק לשיטת התליה הפומבית בשער העיר שהייתה נהוגה בימי הביניים.

לכן אני מצדיע למפכ"ל אלשיך שהיה לו את האומץ האישי והציבורי לנטרל מנהג פסול זה.

מה שמשותף בעיניי בשני האישים הללו המרוחקים כל-כך אחד מהשני הוא האומץ האישי והציבורי להגיד בקול רם וברור את מה שעובר בראשם של רבים מבלי לפחד מהצביעות והטיפשות של התקשורת.

הם הדמוקרטים האמיתיים.