|
|
[צילום: נתי שוחט/פלאש 90]
|
|
|
|
|
בסיום ליל שימורים בקריאת ההגדה ששיאה הסעודה הדשנה, שהכל שיכורים מארבע כוסות היין, התיצבנו בבוקרו של חג בבית הכנסת לקיים את החג כהלכתו בתפילה חגיגית, כפי הנראה רק אלה שהצליחו להתעורר ולהתאושש מן המטעמים ובעיקר מן השתיה כדת וכדין. מתברר כי אלה לא היו רבים. ברם צריך לזכור כי המועד הוא שני ימים שבהם שבת שבתון מכל מלאכה ואילו חמשת הימים בין היום הראשון לשביעי הם ימי חול המועד, שבהם מותר לעבוד לאלה שהכנסתם דלה ואינה מספיקה די הצורך, וצריכים הם לעבוד כדי לקים את המשפחה בכבוד, נהוג לעבוד חצי יום. כאמור זה מותר לצורך המחיה או מלאכה שאין אפשרות לדחותה לשבעה ימים שלמים. כפי שהיו קדמוננו נוהגים מֵעֲטוּ במלאכה והרבו בַּקֹּדֶשׁ. כמובן שאפשר גם לטיל ברחבי הארץ בימי החול ולשבות ולהנפש בחג כבשבת.
חג המצות הוא חג הפסח, הוא גם הראשון בשלושת המועדים שנקבעו בתורה, לא בכדי נקרא גם חג החרות, כי ביום זה יצא עמנו כבני ישראל ממצרים והיו לעם. אבל מעיון במועדים, למדים אנו כי שני המועדים הנוספים שבועות וסוכות אף הם קשורים ליציאת מצרים, קבלת התורה על הר סיני הייתה בסמוך ליציאה ממצרים והישיבה בסוכות הייתה במשך ארבעים שנות הנדידה במדבר. מתברר כי המועדים האלה חוגג כל אחד מבני עמנו באשר הוא שם. אם בקוטב הצפוני או בקוטב הדרומי אם במזרח או במערב של כדור-הארץ כל אחד מזרע ישראל מקים מועדים אלה חלקו כהלכתם וחלקו כהרגלם. לולא עשה עמנו כך, היה נטמע בין העמים מאבד זהותו ואובד כעם ישראל. לא בכדי כל הנמנה עם עמנו, אף אם הוא איננו מקים המצוות כולן או מקים רק מקצתן או בכלל לא מקימם בישיבתו בארץ ובקימו מועדי ישראל לפי דרכו, מקים את ישראל כעם בן 4,000 שנה.
החשוב מכל הוא בקיום אשר נצטוינו לקים במועדי ישראל: בחג המצות מקפידים במיוחד בהכשרת כלים, ובהכשרת הבית והסביבה ובראש ובראשונה המזון, כל זה זכר ליציאת מצרים. בשמירה על מצוות אלה נשמר עמנו, וראו זה פלא חדש קוממיותו - חידוש עצמאותו בארצו התרחשה למרות שנעדר משך כאלפים שנה. והפלא הוא שחידוש עצמאותנו התרחש ארבעה עשר ימים אחרי חג המצות ב-ה' באייר. הוא יום העצמאות. ומי שאיננו נותן חשיבות לחג הפסח כיום חרותנו, אין לו מה להתהדר ביום עצמאותנו הַמְחֻדֶּשֶׁת. יהא זה חרדי מקים כל מצוות התורה אך לא מקים את יום העצמאות המתחדשת, או זה אשר איננו מקים מצוות ומתעלם מן הקשר של ישראל לתורת ישראל ולמועדיה בכך הוא טועה ותועה כאותו חרדי. צא וחשוב מדוע אנו דבקים בארץ זו אם לא הקשר שלנו לתורה המספרת על הקשר שלנו לארץ זאת. לפיכך בין אם נרצה ובין אם לא נרצה, תורה צווה לנו משה מורשה, היא סוד קיומנו כאן. למחורת יום החג ולאחר שעשינו סדר פסח כהלכתו, מודים אנו לאל על שזכה אותנו להיות הדור שחדש את עצמאותנו בארצנו ובליל הסדר מספר ביציאת מצרים ובכך מודה לאל ששמר על קיומנו כעם למרות כל אלה שקמו עלינו וקמים עדין עלינו לכלותנו והקדוש ברוך בכוחו של צה"ל מצילנו מידם. על כן נסכם דברים אלה ונאמר:
קִיָּמְנוּ סֶדֶר הפֶּסַח כְּהִלְכָתוֹ זֶה אֶצֶל זֶה אוֹ כֹּל אֶחַד בְּבֵיתוֹ
קָרָאנוּ אָת הַהַגָּדָה בְּהַטְעָמָה בְעֶרְגָּה לֶעָבָר בְּמַנְגִינָה נְּעִימָה
אַחֲרֵי מִשְׁאָרוֹתָם בְּסִבְלוּתָם שֶׁשָׂמוּ כֹּל הַמְּסֻבִּים עַל שִׁכְמַם
כְּדֵי לְהַגִּיעַ מָהֵר אֶל הַסְּעוּדָה סִפַּרְנוּ בַּיְצִיאָה כַּכָּתוּב בַּהַגָּדָה
כְּהָא לַחְמָא עַנְיָא כְּמוֹ זֹאת הַמַּצָה
דִּי אָכֲלוּ אַבְהָתְנָא פַּת שֶׁלּא הִחְמִיצָה
בְּאַרְעָא דְּמִצְרַיִם אָז כַּעֲבָדִים עֲדַיִן
וּבְצֵאתֶנוּ מֵעַבְדוּת וְזָכִינוּ אָז לְחֵרוּת
הִקְרַבְנוּ פֶּסַח שֶׂה כְּפִי שֶׁצִוָּנוּ מֹשֶׁה
בַּתּוֹרָה שקבל בְּסִינַי וְקִבַּלְנוּהָ בְּלִי תְּנַאי
הִיא עֶץ חַיִּים לָנוּ וְרַק לַמַּחְזִיקִים בָּה
כִּכְתָּבָהּ וְכִלְשׁוֹנָה כִּי לָנוּ אֶרֶץ נוֹשָׁנָה
שֶׁשׁוּב לֹא נִטְּשֶׁנַּה כִּי אֵין טוֹבה מִמֶּנָּה
וּמִדֵּי שָׁנָה בַּסֶּדֶר בַּיְּצִיאָה נָשׁוּב לְסַפֵּר
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
