אנחנו קבוצת חברים, כולנו שכירים, הנוהגים לבלות יחדיו, תוך דשדוש בביצת הקיטורים של סופי השבוע. לפני כשנתיים החלטנו לעבור מקיטורים למעשים, לקום ולסייע למשפחות במצוקה. למרות דבקותי בעקרון של "מתן בסתר", התבקשתי לפרסם את סיפור המעשה במטרה לעורר קבוצות נוספות ברחבי הארץ ללכת בעקבותינו.
הייתה זאת דווקא ויקי קנפו, שמחאתה הניעה אותנו לקום ולעשות מעשה.
החלטנו לפעול על-פי העקרונות הבאים:
1) כל אחד מאיתנו התחייב לתרום סך 200 ש"ח לחודש, במטרה שהסכום הקבוע יאפשר לבנות תוכנית טיפולית יעילה ומתמשכת בנזקקים.
2) התרומה תהייה ישירות למשפחות, במגמה למנוע ממתווכים ומעמותות לגזור קופונים בדרך.
כדי שתופק מלוא התועלת מתרומתנו, נפגשנו עם עובדת סוציאלית, העובדת באגף הרווחה באחת מהלשכות השכונתיות בעירנו ירושלים. הדגשנו בפניה שאנחנו מעוניינים בעיקר לסייע לתלמידים המתקשים בלימודים באמצעות שכירת מורים לשיעורי עזר. לחילופין, הצענו לאמץ כמה משפחות ולסייע להן בתחומים הדחופים ביותר.
העו"סית שללה על הסף את רעיון האימוץ בגלל צנעת הפרט, ובשל החשש של איפה ואיפה. ועכשיו בא ההלם הגדול... "עליכם לדעת", היא אמרה בחיוך כאוב, "אנחנו מצויים במצב חירום, חלק מהמשפחות בהן אני מטפלת, ובעיקר החד-הוריות, סובלות ממחסור במזון בסיסי. לפני שיעורי העזר, זקוקים הילדים לאוכל..." האמת, היינו בהלם... דממה הושלכה בחדר.
לאחר שהתאוששנו, החלטנו לפעול בהתאם להמלצתה של היועצת שלנו. הגענו להסדר קבע עם מנהל אחד מהמרכולים הזולים ביותר בעיר. מדי חודש אנחנו רוכשים תלושי מזון, בעל המרכול תורם 5% נוספים.
התלושים מועברים מדי חודש אל מנהלת הלשכה השכונתית המוסרת אותם לעובדות, אשר על-פי שיקולן המקצועי, מעבירות אותם לנזקקים כמכשיר טיפולי, תוך הצבת אתגרים שיקומיים, כתנאי להמשך קבלת התלושים. משפחה מקבלת תלושים בסך 200 ש"ח, סכום משמעותי, המהווה כ-10% מההכנסה החודשית שלהן(הבטחת הכנסה).
תלושי המזון משחררים כספים למטרות כמו שיעורי עזר חוגים וכו'. בנוסף, מקבלי התלושים משתחררים מאי הנעימות של ההזדקקות לבתי תמחוי.
במהלך השנתיים בהם עברנו "מקיטורים למעשים",הרחבנו את מעגל התורמים בשיטה של "חבר מביא חבר". הסכומים שגייסנו עד כה הגיעו ליותר מ-80,000 ש"ח. ראוי לציין, כי כשהתחלנו את התוכנית, לא העזנו לחלום אפילו על רבע מהסכום.
הרחבת מעגל התורמים, אפשר הפעלת אפיק נוסף של סיוע ישיר לתלמידים המומלצים על-ידי הלשכה השכונתית. 15 תלמידים נהנו בשנה האחרונה ממועדונית מיוחדת הפועלת לאחר שעות הלימודים. התלמידים מוסעים 4 פעמים בשבוע בתום הלימודים אל המועדונית ובחזרה. הם זוכים בארוחת צהריים חמה, שלרובם זוהי הארוחה החמה היחידה במשך היום. המעוניינים מקבלים גם כריכים לארוחת הערב. במועדונית הם מכינים שיעורי בית בסיוע מורים מתנדבים. משתתפים בחוגי מחשבים,מוסיקה, ספורט וכו'.
מספר אמהות הצליחו לעבוד השנה בשעות אחה"צ, הודות לכך שילדיהן שהו במועדונית. כך שתועלת התרומה הייתה כפולה.
לסיכום, הפערים החברתיים ההולכים ומעמיקים בישראל,המתבטאים ביותר ממיליון וחצי בני אדם החיים מתחת לקו העוני, מאיימים על עתיד כולנו יותר מהאיום הביטחוני. אין לאיש ספק, שתפקיד הממשלה לדאוג לרווחת אזרחיה- אולם היות שממשלת ישראל מפשלת, אם חפצי חיים אנו, לא נותרה לנו ברירה אלא לקום ולעשות מעשה: כל אחד כפי יכולתו, חייב לתרום את חלקו למען עתיד ילדיו ונכדיו.
שנה טובה לכולנו.
