מכתב למשה

הי משה,

כמדי שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אני מוסר לך תמונת מצב של ישראל היום. חלפו להן כמעט 45 שנים מאז קפצת מהטנק שנפגע בצומת טרטור לקסיקון שבסיני וספגת צרורות של נשק קל (אבוי לאותו קל). כמעט חצי יובל מאז ישבנו זה ליד זה על גבעת החול ליד טסה נחים לרגע מחוויות הקרב הקשות שעברה החטיבה שלנו.

44 שנים וחצי (כמו שאומרים הילדים) מאותו יום שנשארת צעיר. כל שנה הנומרטור של לוח השנה משתנה ואתה נשאר בן 23.

אז מה יש לנו בערב יום הזיכרון 2018? קודם כל מתיחות עם סוריה. בראשה עומד שליט אכזר אסד שמו. לא זה שאתה מכיר אלא הבן. רופא עיניים שיודע להשתמש באינטרנט שעלה לשלטון במקום אביו. מסתבר שלימודי רפואה אינם מתכון לאנושיות ושימוש באינטרנט אינו מייצג חמלה.

בגבול הדרום יש מתיחות ואלימות יום יומית מול עזה. כן השנה 2018 ולא 1973. אז קראו להם פדאיון, היום סתם מחבלים, אבל הגבול בינינו לבין עזה נשאר "גבול חם". עזה הייתה פצצת זמן אנושית ונשארה כזו כאילו לא חלפו להם כל הרבה שנים.

אז בעניין הביטחון נראה, לכאורה, שאין הבדלים גדולים אבל בכל זאת יש. פעם היו לנו צרות בגבול המזרחי. זוכר איך עמדנו עם הטנקים שלנו ב-1970 בנורית שבגלבוע מוכנים לעצור את הצבא הסורי מלהיכנס לירדן בעקבות טבח של המלך חוסיין בארגוני טרור פלשתינים בארצו? היה זה אחרי שכמעשה יום יומי נורות פגזי מרגמה מירדן אל הישובים לאורך הגבול כמו בית שאן, ירדנה, בית יוסף ועוד.

אז היום, ברוך השם, הגבול שקט לחלוטין וכבר שנים רבות מחזיק מעמד הסכם השלום שלנו עם ירדן.

בגבול המערבי מול מצרים אומנם יש בעיות, אבל הפעם ההיערכות שונה. זה אנחנו והמצרים נגד איסלמיסטים קיצוניים. קשה להעלות על הדעת איך היינו מתמודדים עם הסורים (והרוסים והאירנים), עם הפלשתינים בעזה ובגדה כאשר מצרים היא אויב ומהווה חלק משמעותי במעגל האיומים והאלימות באזור.

ובחיים הציבוריים כבר 10 שנים שולט כאן הליכוד. לא זה של בגין אלא של נתניהו. האמת, עדין בכל אשם המערך. כל כישלון הוא של המפ"אייניקים (שמאז 1977 כמעט ואינם בשלטון) וכל הצלחה היא של הליכוד. וכשאין במה להאשים חוזרים 60 ו-70 שנים לאחור ומחפשים בנרות ובזכוכית מגדלת תופעות של מדינה בהתהוות שאפשר באמצעותם להעצים שנאות ולהגדיל פילוגים בעם. סוג כוחו של הליכוד הפך להיות השימוש בפילוג. נשמע מוזר אבל מצליח.

יש גם אנשי שמאל שנוזל להם ריר מהפה כאשר הם תוקפים את חיילי צה"ל. תופעה שמחליאה אותי. רוצים להיות נגד התמשכות הכיבוש. גם אני. אומרים שהכיבוש משחית - גם אני. אבל להפוך את ישראל למדינת פושעי מלחמה ואת נתניהו (שאיני מתומכיו) לאסד המטיל פצצות גז על בני עמו זה מוגזם. אבל בעידן של 280 תווים בטוויטר הקיצוניות הופכת לבון טון.

השנה, גם נוצר ויכוח מטופש על מי ינאם את הנאום שאיש לא מקשיב לו בטקס הדלקת המשואות. זה עם הת"ס תס"ח ששנאנו כל כך בימי שירותנו הצבאי. אותו מסדר אידיוטי על דגל שק והחתף שק שהחיילים המסכנים מתאמנים חודשים בשמש קופחת ובקור מקפיא במשך שבועות בהר הרצל.

אז, משה, בכל זאת לא הכל רע כאן. להפך. הרוב טוב.

אנחנו בין המובילים בעולם בחידושים טכנולוגיים לרווחת האדם: ברפואה, בחינוך ובתרבות. האבטלה בשפל גדול. הומלסים יש אצלנו פחות מאשר ברוב ארצות העולם ואפילו מכבי תל אביב בכדורסל כבר לא מנצחת בכל משחק.

אז יש ממשלה שאינני מתומכיה אך לפחות יש לי תקווה שמתי שהוא זה ישתנה.