הפסיקה כיום נוהגת גישה מחמירה בכל הנוגע להגדרתו של בעל תפקיד בחברה כמנהל פעיל, כך שלמעשה, כל אורגן ופקיד אחראי בחברה - בכל תחום שהוא ולא רק בתחום הכספים או הנהלת החשבונות - נחשב ככזה אשר צריך לתת את הדין בגין עבירות אשר בוצעו במקום עבודתו. אם בעבר נקטה הפסיקה בגישה סלחנית יותר בכל הנוגע להגדרתו של בעל תפקיד בחברה כ"מנהל פעיל" במקרים בהם עלה כי הלה לא שימש כנושא משרה בתאגיד או כלל לא היה מעורב בתחומים בהם נעברו העבירות, הרי שכיום לא כך הם פני הדברים.
בכל הנוגע לעבירות מס אשר בוצעו במסגרתו של תאגיד, טכניות ומהותיות כאחד, מטילה החקיקה הפיסקאלית אחריות פלילית אישית בגין מגוון שלם של עבירות כאמור על קשת רחבה ביותר של נושאי משרה בתאגיד. האחריות מוטלת בראש ובראשונה על בעלי/שותפי התאגיד וכלה בכל פקיד אחראי, אפילו כזה אשר אינו נמנה על הנהלתו הבכירה של התאגיד (וממילא גם לא אחד מבעליו) ואחריותו בו מצומצמת לתחום ספציפי מוגדר.
בעגה המקצועית מכונים כל נושאי התפקידים הללו כ"מנהלים פעילים" ונפקותה של הגדרה זו הינה קריטית: למן הרגע שבעל תפקיד בחברה משמש כמנהל בה - אם כמנהל כספים, מנהל שיווק ומכירות, מנהל תפעול, מנהל אבטחת מידע, מנהל פיתוח, מנהל בקרת איכות וכיוצ"ב פונקציות ניהוליות - הרי שנתפס הוא ברשתה של הגדרת "המנהל הפעיל", מצב דברים אשר על-פי הפסיקה והחקיקה הפיסקאלית בכללותה חושף את אותו מנהל או פקיד אחראי לאחריות פלילית אישית, אשר חוזקה גובר על מסך ההתאגדות של החברה, בכל מקרה בו בוצעו בחברה עבירות מס מכל סוג.
נסיבות אפשריות נוספות אשר ייזקפו לחובתו של אדם בהקשר זה יכולות להיות בין השאר (אך לא רק): החזקה במניות החברה, קיומה של זכות חתימה, פרטים המופיעים במסמכי ההתאגדות של החברה ובכל מסמך פורמאלי אחר שלה, האופן בו הוצג ומוצג אותו אדם בעיני עובדי החברה וצדדים שלישיים (לקוחות, רשויות המדינה וכו'), מילוי פונקציות רגישות בחברה וכו'. אכן, הפסיקה כיום מחמירה עם כל פקיד אחראי, אפילו אם מדובר במצב של מינוי פורמאלי ללא פעילות בתאגיד או פעילות בתאגיד ללא מינוי פורמאלי. כך למשל אדם יכול למצוא את עצמו נאשם אך משום שהיה בעל זכות חתימה בחברה.
יש לציין כי בחוק אומנם קיימים שני פתחי מילוט חלופיים מן האחריות הפלילית הגורפת, לפיהם, על מי שנאשם בביצוען של עבירות מס מכוח היותו מנהל פעיל בחברה צריך להוכיח כי העבירות נעברו שלא בידיעתו או כי נקט בכל האמצעים הסבירים להבטחת מניעתן (ומלבד שני אלו אין כל מנוס מהאחריות הפלילית). יחד עם זאת, מבחינה כרונולוגית, שלב זה הינו מאוחר להגשת כתב האישום, כך שלמעשה, "חרב" ההליך הפלילי (על כל עוגמת הנפש המשתמעת מכך) כבר מראה אותותיה בפועל.
בהקשר זה יצויין, כי על אף שעבירות מעין אלו הוכרו בפסיקה כעבירות מסוג אחריות קפידה, קרי עבירות בהן לא מוטל על התביעה נטל הוכחת היסוד הנפשי של הנאשם (בדומה למרבית עבירות התנועה למשל) ומשכך לא קבוע בחוק עונש מאסר בצידן, הרי שמגבלת ענישה זו לא תחול כאשר הוכח כי העבירות בוצעו תוך מחשבה פלילית ואפילו תוך רשלנות.
לדעתנו, עמדת הפסיקה ורשויות המס בסוגיה זו הינה גורפת מידי וכי בכל הנוגע לסוגיה זו יש להתמקד בקריטריונים של מעמד, יכולת להפעלת שיקול דעת עצמאי וסמכויות מוקנות בתחום בו נעברו העבירות - באופן מצטבר. בכל מקרה, לאור המצב המשפטי הקיים, לגישתנו צריך כל תאגיד להגדיר ולהעלות על הכתב באופן ברור את חלוקת התפקידים והסמכויות בו. על אף שמהלך שכזה טרם נבחן על-ידי הפסיקה, אמצעי זהירות זה נראה לנו מועיל בנסיבות העניין.
