פס"ד מעניין וחשוב בנושא התקבל בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא. במקרה דנן מדובר במשק חקלאי הנמצא במושב עובדים באגודה שיתופית חקלאית. המושב חתום על חוזה משבצת משולש אשר כולל את ממ"י, הסוכנות היהודית לא"י והמושב. חוזה המשבצת מקנה זכויות של בר רשות למושב והוא מתחדש אחת ל-3 שנים, הסוכנות הינה הגורם המיישב, ובפנקסיה רשומים בעלי הזכויות, חברי האגודה השיתופית, שלהם זכויות בר רשות.
ההורים בעלי המשק פנו במשותף למועצת מקרקעי ישראל בבקשה להקים בתחומי המשק בית מגורים נוסף, בית בו התגוררו בנם המנוח, אלמנתו ושלושת ילדיהם.
האב חתם על מסמך הצהרתי לסוכנות, ובו הוא מצהיר ומאשר כי בנו המנוח יהיה הבן הממשיך ונותן את הסכמתו לבניית בית מגורים בחצר המשק. בית זה אכן נבנה ובו התגוררו הבן המנוח, אלמנתו וילדיהם. עפ"י אישור מצב הזכויות בממ"י הזכויות רשומות ע"ש ההורים בלבד, ואין אזכור בדבר היות הבן המנוח - בן ממשיך.
בשנת 2002 הבן הממשיך נפטר כשהוא מותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. לאחר פטירתו של הבן עלו על שרטון היחסים בין אלמנת הבן לבין הוריו. בשנת 2005 חתמו ההורים על הסכם להעברה ללא תמורה של המשק לבתם.
אלמנתו של הבן הממשיך מבקשת כי היא תוכרז כ"בן ממשיך" חליף של בעלה המנוח. בית המשפט דחה את התביעה להכרזה על האלמנה וילדיה כבן ממשיך חליף וקבע:
"מבחינה עובדתית ההורים לא חתמו בחיי בנם המנוח על תצהירי העברה של זכויותיהם, אלא כל שנעשה הוא חתימת האב על הצהרה לסוכנות לפיה הוא ממנה את המנוח כבן הממשיך, אך לא נעשה דבר מעבר לכך במישור הפורמאלי או המהותי, הליך קביעת הבן הממשיך נעשה בד"כ במתנה, ומתנה זו באה לידי שכלול וגמר מיידית עם הסכמתו של ממ"י למינוי זה.
בעניינינו, ממ"י לא נתן את הסכמתו ולכן אנו מצויים בשלב מקדים לשלב המתנה והוא התחייבות למתן מתנה עליה חלות הוראות סעיף 5 לחוק המתנה. הלכה היא כי זכות הביטול העומדת לנותן המתנה כפופה, כמו כל פעולה משפטית אחרת, לעיקרון תום הלב ויש לבחון אותה גם לאור האמור בסעיף 5(ב) לחוק המתנה, כלומר שינוי מצבו/מצבם לרעה של המקבל ובמקרה דנן המנוח ורעייתו".
עוד קבע בהמ"ש כי התנהגות ההורים המנסים כיום לאחר מות המנוח , להתנער מהתחייבויותיהם למנותו כבן ממשיך, אינה עולה בקנה אחד עם עיקרון תום הלב.
לפיכך קבע בית המשפט כי לאור העובדה כי בפועל לא הסתיים הליך קביעת הבן המנוח כבן ממשיך, דחה בהמ"ש את התביעה להכריז על אלמנת הבן הממשיך כבן ממשיך חליף. עם זאת, קיבל בהמ"ש את התביעה של אלמנת הבן המנוח למתן צו מניעה שיאסור המשך העברת הזכויות במשק לבתם של ההורים, וזאת כל עוד לא יופרד בית המגורים של אלמנת הבן המנוח והשטח שסביבו מן המשק.
בהמ"ש הוסיף וציין כי אם המלצתו בעניין ההפרדה לא מקובלת על הרשויות, הרי שעל ההורים לשפות את אלמנת הבן בגין שווי בתי המגורים והשטח שסביבו.
ראויה לציון בפסיקה זו העובדה כי ביהמ"ש התייחס בפסיקתו לא רק לבית המגורים ולצורך בפיצוי האלמנה בגובה שווי הבית אלא הרחיב את הפיצוי גם לשטח סביב בית המגורים בהגדרתו בשטח של 500 מ"ר, או כל שטח אחר שייראה מתאים ונכון לממ"י ליחס למבנה ובלבד שתוצר הפרדה בין הצדדים.
בהמ"ש בפסיקתו זו ראה לנכון, וטוב שעשה כך, להעיר בעניין מצב זכויותיהם הנחות של בעלי המשקים על אדמתם , אשר תלויים באוויר במעמד של בר רשות בלבד. עוד המליץ בהמ"ש לאמץ את השקפתו של כב' הנשיא ברק אשר גרס כי מן הראוי שזכויות המתיישב במשק חקלאי בין אם הינו חקלאי ובין אם לא, יזכה לרישום זכויותיו כבעל זכות חכירה.
