לפני ימים אחדים פרסם ד"ר ירון זליכה, החשב הכללי, בכובעו כיו"ר הוועדה לכשלי שוק בענף כרטיסי האשראי, מאמר בו הגיע למסקנה, כי "רק התערבות ממשלתית תפתור את כשל השוק של כרטיסי האשראי".
מעורבות ממשלתית בתפעול ובמחירים של ענף כלכלי מסויים, אמורה להיות יוצאת דופן בכלכלת שוק חופשי ומוצדקת בעיקר כאשר קיים כשל שוק והתחרות בענף אינה אמיתית. לבחינת שאלת התחרות בשוק והסדרתו נדרשה הרשות להגבלים עסקיים אשר לאחרונה הסדירה את נושא סליקת כרטיסי האשראי במשק. לכן, לא ברור מה ראה החשב הכללי להוסיף מעורבות ממשלתית נוספת, אלא אם מדובר במאבקים בין רשויות השלטון לבין עצמן.
לשוק כרטיסי האשראי בישראל, יש כמה מאפיינים ייחודיים -
1. כרטיסי האשראי מונפקים, לבקשת הלקוח, על-ידי הבנקים וחברות כרטיסי האשראי.
2. כרטיסי האשראי מונפקים במותגים בינ"ל (ויזה, מאסטרקארד וכד'), ורק מותג אחד הינו מקומי, המותג "ישראכרט". ניתן לרכוש בהם בכל בית עסק המכבד את המותג.
3. הזיכיון לבנקים להנפקת כרטיס בינ"ל ניתן רק לגורמים בנקאיים או גורמים פיננסיים דומים. כך שלא ניתן להגדיל למעשה את מספר המנפיקים;
4. בית העסק המקבל תשלום באמצעות כרטיס כזה, קשור לאחת מחברות כרטיסי האשראי (כיום בישראל שלוש חברות כאלה), והיא מתחייבת כלפיו, כנגד עמלה, כי תכבד את סכום הרכישה ללא חשיבות למצב חשבונו של בעל הכרטיס. פעילות זו של התחייבות כלפי בתי העסק לכבד כרטיס אשראי מאותו מותג, היא "סליקת" הכרטיסים.
5. חברות כרטיסי האשראי בישראל אינן רק סולקות כאמור לעיל, אלא ממלאות חלק מתפקידי הבנק עמו הן קשורות, בחובותיו לפי החוק, כמנפיק (משלוח דוח חודשי, אישור העסקות, מתן אשראי בכרטיס וכד'). כל אחד מן הבנקים קשור לחברת כרטיסי אשראי מסויימת, מתוך השלוש הקיימות;
מבנה זה של השוק מצריך, כי בין חברות כרטיסי האשראי המפעילות מותג זהה ("ויזה" למשל) יתקיים הסכם לאותם מקרים שבית העסק קשור לחברת כרטיסי אשראי אחת ואילו הכרטיסים הם של בנק שאינו קשור עם חברה זו. ללא הסכם בין החברות לא ניתן לאפשר קיום תוכניות האשראי, למשל. הסכם כזה כולל גם תשלום עמלה שמשלמת החברה המציגה את התשלומים על בנק הלקוח. זו העמלה הצולבת.
ההסכם והעמלה אושרו לאחרונה בידי הממונה על ההגבלים העסקיים. ללא הסכם כזה בין שתי החברות, הסליקה תעשה באמצעות החברה הבינ"ל, כפי שהדבר נעשה לגבי כרטיסי אשראי של תיירים, למשל. אפשרות אחרת היא כי בית העסק יאלץ להתקשר בנפרד עם כל אחד מן הסולקים לגבי הכרטיסים שהבנקים שאת כרטיסיהם הוא מתפעל הנפיקו , דבר שללא ספק יפחית את התחרות. לכן, הסכם בין חברות כרטיסי האשראי, בפיקוח הרשות להגבלים עסקיים, רצוי לצרכנים במידה רבה יותר, מאשר הסדר חליפי כאמור.
בהגדרה, לא תיתכן תחרות על עמלה שאמורה להיות מוסכמת בין הצדדים. בשל העובדה כי בהתקשרות עם חברת כרטיסי אשראי סולקת, בית עסק שוקל רק את גובה העמלה וטיב השירות שהוא מקבל, שכן שתי החברות מקבלות את כל כרטיסי אותו מותג, נוצרה תחרות קשה בשוק זה.
מסקנתו של זליכה, לפיה בשל ההסדרה של הממונה על ההגבלים, במשך תקופת ההסכם לא יקומו מתחרים חדשים, אינה מדוייקת. הקמת חברת כרטיסי אשראי חדשה אינה כדאית בשל התחרות בענף ולא קשורה לאישור הממונה. כיום, כאמור, כל סולק מתחרה עם הסולקים האחרים של אותו מותג על גיוס בתי העסק, והתחרות בנושא זה קשה.
לסיכום, ניתן לומר כי אין כיום כשל שוק בנושא סליקת כרטיסי האשראי, נושא אותו מוצע להסדיר במעורבות ממשלתית נוספת, אדרבא יש תחרות רבה בשוק זה.
