בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
כעדות המשטרה, הגורם הלא-אנושי, של העדר שוליים, הוא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים הקטלניות בכביש הערבה ● הרשויות המקומיות, כמו גם מע"צ, מתנערות מהאחריות למחדל התשתית הרעועה, וזו בהחלט לא הערת שוליים
גם אם איש אינו חולק על כך שכביש הערבה הוא כביש-דמים, הגובה חדשות לבקרים קורבנות בנפש - איש אינו נוקף אצבע להפיכתו לכביש ידידותי יותר, עם תשתית ראוייה לנהג החולף בו. באחריות למחדל הזה נושאות לא פחות ולא יותר מאשר רשויות התחבורה המוסמכות, המנערות את חוצנן משינוי מצב הביש של הכביש השערורייתי. התאונה הקטלנית של השבוע שעבר, שבה היה מעורב אסיר העולם, עמי פופר, היא רק המחשה אופיינית לאותו מחדל נוראי. התאונה המחרידה, שגבתה שני קורבנות, נגרמה, אמנם, בעטיין של עבירות-תנועה חמורות - הקרויות בעגה המשפטית "טעויות-אנוש" - אבל לא פחות מכך היא גם סימפטום אומלל לתשתית רעועה של הכביש. הדברים אמורים בכביש צר, מפותל ובעל גבנוניות, עם שדה-ראייה מצומצם ומונוטוני, שאינו מאפשר, אפילו לנהג מנוסה, להמלט ממנו לשוליים (שאינם קיימים!!!) בעת צרה. עקיפה בקטעים המקווקווים המעטים בכביש הארוך הזה היא, במקרה הטוב, הינצלות מפגיעה של רכב שעלול (מי יודע) לבוא ממול, ובמקרה הרע "רולטה רוסית" - פשוטה כמשמעה - שסופה מוות. מאחר שמדובר בכביש בינעירוני, לא נמצאה עד היום, לאורך כביש הערבה, שום רשות מקומית שתיאות ליטול על עצמה את האחריות להשקיע דמים בכביש הדמים, לפחות בקטעים הפרובלמטיים שבו ולפעול להרחבתו. גם מע"צ, האחראית לתחזוקת הכביש ולסלילתו, מנערת חוצנה ממנו. כך נמנע מן הנהג, הנקלע לעת צרה, להמלט לשולי הכביש - שוליים שבהווה כלל אינם קיימים. אותו יום מר ונמהר של חודש אפריל 2000 תאונת הדרכים המחרידה של השבוע האחרון החזירה אותנו, באחת, שבע שנים אחורה: לאותו יום מר ונמהר של חודש אפריל 2000, שבו כמעט ואיבדנו את עולמנו בשניה אחת. השעה היתה שעת בין-ערביים, בדרכנו במכונית השברולט שלנו מאילת להרצליה. סמוך לצומת פארן שבכביש הערבה, הגיחה, לפתע, מולנו מכונית רנו, כשהיא סוטה ממסלולה, חולפת במסלול שלנו ומתנגשת בעוצמה אדירה במכוניתנו. עבדכם הנאמן, שישב ליד ההגה, איבד בו במקום את הכרתו ורק מאוחר יותר, משזו שבה אליו, הוא מתבשר על פרטי התאונה על-ידי אנשי המשטרה שהוזעקו למקום. מפרטים אלה הסתבר כי המכונית הפוגעת היתה שכורה ונהגה בה תיירת קשישה מגרמניה, שהיתה בדרכה לאילת ושמן הסתם חשבה שהיא נמצאת על אוטוסטרדה גרמנית: היא נסעה במהירות של לא פחות ולא יותר מאשר 150(!) קמ"ש, כשמכוניתנו "הסתפקה" ב-70 קמ"ש, תוך ניסיון נואש להמלט מן המסלול הצר לשוליים שאינם קיימים. התוצאה הבלתי נמנעת: הנהגת הגרמניה נהרגה במקום ואילו עבדכם הנאמן, שנהג במכונית הנפגעת - שנהרסה, אגב, כליל - נלכד בה, בלא יכולת להמלט, כשהיא תלויה, בין שמיים לארץ, על-פי תהום פעורה מתחת. רק כעבור שעה, משהגיעו למקום כוחות החילוץ, הם הבחינו בעבדכם הנאמן לכוד במכונית, כשהוא מחוסר הכרה ובמבט חטוף פנימה מצידם, לא נראה כמגלה סימני חיים. בעמל רב הם הצליחו לנסר את דלתות המכונית ולחלץ את עבדכם ממנה, כשהוא מגלה סימני דופק ראשוניים. וכך הועברתי, אחר כבוד, באלונקה למסוק צבאי, שהוזעק למקום ושהטיס אותי לבית החולים הקרוב. לאחר ששבה אלי הכרתי הוכנסתי לחדר הניתוח, שם שהיתי במשך 20 שעות רצופות. ניתוח השברים בידי, ברגלי ובאגן הירכיים, עבר בהצלחה והושתל בהם טיטניום, שייצב את הגפיים השבורות שלי. לאחר התאוששות ארוכה שוכנתי למשך ארבעה חודשים בבית החולים, שבו שוקמתי על-ידי צוות רפואי ופרה-רפואי מנוסה, שהצליח, לאחר ישיבה ממושכת בכסא-גלגלים והליכה על קביים, להעמידני מחדש על רגלי. אבל בכך לא תמה מסכת הייסורים שלי. במשך שנים נאלצתי לעמוד על זכויותי המשפטיות כדי לזכות בפיצויים, בעימות מתיש עם חברת הביטוח שלי - עימות שהסתיים בפשרה, בשל חוסר סבלנות מצידי להמתין למשפט, שאת מועדו מי ישורנו. אז קנינו, אומנם, את עולמנו בשנייה אחת שבה שיחק לנו המזל. אבל את התאונה הזו, כמו גם רבות אחרות בכביש הערבה, אפשר היה, מן הסתם, למנוע, לו רק היו במקום שוליים, שניתן היה להמלט אליהם, ושהדי במרומים - זו בהחלט לא הערת שוליים!.
|
|
הכותב לייב הוא עתונאי. שימש בעברו כעורך וכתב בידיעות אחרונות וב"קול ישראל".
|
|
תאריך:
|
21/01/2007
|
|
|
עודכן:
|
21/01/2007
|
|
ראובן לייב
|
|
בזמן האחרון אני חש על בשרי כיצד הביטחון האישי שלי ושל שאר האזרחים הולך ופג מרגע לרגע. אין אני רוצה לדון בביטחונה של המדינה, שגם שם אני מרגיש שראש ממשלתנו המהולל אולמרט דרדר אותנו עד כדי סכנה קיומית, עם המלחמה ללא שם שהוא יזם והפסיד ברוב טיפשותו. בגלל יהירותו. אני לא מדבר על חוסר האמון המוחלט במה שאומר אותו ראש ממשלה ובמיוחד בפרשת הבנים השבויים שלנו שלפי דעתי מעניינים אותו כקליפת השום. הרי את תמונותיהם הוא הציב כאילו על שולחנו.
|
|
|
הסיפור האמיתי" בערוץ הראשון הקרין סרט בשם "היומנים של יוסף נחמני" של דליה קרפל. הסרט, ביחד עם הפאנל בהנחיית דוד ויצטום שליווה אותו, פתח בפני ה"היסטוריונים החדשים" את הערוץ הראשון, ה"ממלכתי", הממומן במסינו. את הלגיטימציה הזאת הם ניצלו ללא בושה - בסיועו הנדיב של ויצטום - כדי לספר לעם ישראל ולעולם, כיצד מדינת היהודים היא תוצר של תוכנית שטנית ואכזרית לגזול, לעשוק, לתקוף, לרצוח ולגרש את הערבים.
|
|
|
בין התשעה לשנים-עשרה בינואר שנה זו ערך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ביקור ממלכתי בסין. לאולמרט ולפמלייתו, שהפעם לא כללה אנשי תעשיה וסחר, נכונה סין אחרת, מדינה שבחודשים האחרונים נפלה בה החלטה שאין עוד להסתפק בציוני שבח על היקפי הבנייה חסרי התקדים ועל ייצור ויצוא מרשימים. בכל השבחים הללו היה מאז ומתמיד שמץ של פטרנליזם של מי שייצגו את העולם המבוסס והצביעו על התקדמותה היפה של מדינה המדדה מאחור. בתקופה האחרונה סין מתמקדת בצורך לתרגם את התוצאות המרשימות של מדיניות "הדלת הפתוחה", שראשיתה בשנות השמונים, לכדי השפעה גלובלית, פוליטית ודיפלומטית. מסעות מנהיגיה ביבשת אפריקה ובדרום אמריקה הם חלק ממהלך חדש. ואין מדובר רק בכבוד וביוקרה, אלא גם בהשפעה שתאפשר לה להנציח את הישגיה בזירה הבינלאומית. סין הרשמית מבינה היטב שהמאבק האמיתי הוא על חומרי גלם.
|
|
|
האם ישראל ניצבת בפני סכנה של השתלטות דיקטטורה עליה? מהם הגורמים שעלולים, חלילה, לדרדר אותנו במדרון החלקלק אל עבר תהום הדיקטטורה? שאלות אלה עשויות להיראות הזויות, בלתי רלוונטית, כפי שלמדנו לדקלם בשנים האחרונות. לעניות דעתי, אנו נמצאים כפסע לפני הקטסטרופה הזו, קרוב מאוד לתחתית התהום.
|
|
|
רשת האינטרנט אינה קפדנית במיוחד באיכות הלשונית של הטקסטים המוצגים בה. הרשת מציגה מידע מיידי ועדכני בתחלופה גבוהה, שעצם הצגתו חשובה לעיתים מאיכותו. המיידיות מקצרת את מרווח הזמן הנדרש לקריאה חוזרת ולביצוע תיקונים. אלא שיש כמה עקרונות שבכל זאת - על-מנת להזמין התייחסות רצינית לאתר ולתכניו - רצוי לשמור עליהם. ברוח הגישה המינימליסטית-וירטואלית, אגע כאן רק בחשובים שבהם;
|
|
|
|