תוכנית ההינתקות האמיתית

3,514,000,000 ש"ח. זאת לא טעות דפוס. במילים: שלושה מיליארד חמש מאות וארבע עשרה מיליון שקלים הועברו לרשות הפלשתינית כהחזרי מס ומע"מ בשנת 2005 בלבד. לפני ביצוע תוכנית ההינתקות.

אבל בקיץ 2005 "יצאנו מעזה". הבעיה היא שבשנת 2006 העברנו מעל 3,377,000,000 ש"ח לרשות הפלשתינית. יותר מאשר לפני ביצוע תוכנית ההינתקות.

וזאת דוגמא בלבד, ולא היחידה כמובן. לאחר "שהתנתקנו" המשכנו להעביר לפלשתינים חשמל, מים ודאגנו לפרסנתם. מה קיבלנו בתמורה לכך? קיבלנו שחר חדש. שחר אדום מדם. ובעוד הטילים נופלים עלינו משדרות, אנו חייבים להתחיל לשאול את עצמנו ביושר: האם החזון הציוני הוא הקמת מדינה פלשתינית בכל מחיר?האם החמאס הוא השותף הפלשתיני המבטיח לאורך זמן את הדו-קיום עם מדינת ישראל - או את חיסולה בהדרגה?

האם לעד, אזרחי ישראל, ובעיקר יישובי הפריפריה בצפון ובדרום, צריכים לשלם את מחיר השגיונות של לבנון והפלשתינים המחזיקים ארגוני מרצחים החותרים לחיסולה? האם אנחנו כה חסרי אונים ואמורים לקבל את המצב כפי שהוא ולהמשיך להיות בני ערובה של עצמנו, מתוך בחירה שלנו? לא. ממש לא.

אין לנו הזכות ההיסטורית הלאומית והמוסרית כלפי ילדינו להותיר את המצב כפי שהוא ולסכן באופן ממשי וישיר את עתידה של מדינתו היחידה של העם היהודי. מתחילת תהליך אוסלו התנדבה מדינת ישראל בתמימות וביושר לקבל אחריות ישירה לפתרון הבעיה הפלשתינית בעוד העולם הערבי ברובו, ובמוסר כפול, משבש מתחת לפני השטח כל הסדר אפשרי ועל פני השטח מטפח ומלבה שנאה ומכשולים.

שיאה של התמימות היתה תוכנית "ההינתקות" אשר בעטיה גורשנו מהעיר, וכמו בסיפור הידוע את הדגים המסריחים אנו אוכלים עד היום.

ובכן, היום לאחר 14 שנה הגיעה העת לאסטרטגיה שונה כלפי הבעיה. על העם הפלשתיני להבין כי יש מחיר מדיני, כלכלי וביטחוני חמור לבחירתו המתמשכת בדרך הטרור ולאחרונה אף בבחירת החמאס ובאירן כמנהיגיו.

על הפלשתינים להבין כי חלומם להקים מדינה פלשתינית ביהודה ושומרון ורצועת עזה עם מעבר בטוח דרך מדינת ישראל בסכנת גניזה. על העולם הערבי להבין כי הבעיה הפלשתינית עומדת לחזור אחר כבוד לפתחם, וכי אוסף הגלמים אשר יצרו בדמות החמאס וחיזבאללה - עומדים לקום על יוצריהם.

אני מצפה כי כל אלו אשר תמכו בתוכנית ההינתקות יתמכו גם היום בתוכנית ההינתקות האמיתית אשר תפתח מפנה אסטרטגי, ויצביעו בעד המשך קיומה של הפרדה אמיתית בין אויב לאוהב. אין לנו מה לחפש בעזה? גם לעזה אין מה לחפש אצלנו.