בגידה במדינה או אפליה עדתית?

נסה לענות על שאלת הטריוויה הבאה (התשובה הנכונה מזכה אותך בשתי נקודות):

"הבוגד הגרעיני" הישראלי הוא -

1) מרדכי וענונו
2) אשר קרני
3) ד"ר יובל נאמן

רוב הקוראים יסכימו שמרדכי וענונו הוא הוא הבוגד הגרעיני בה"א הידיעה של ישראל, אך לצערי אינני יכול להעניק לכם יותר מחצי נקודה. התשובה הנכונה היא 'ב' - אשר קרני. וענונו העביר לעיתונים בריטים מידע שעסק בנושא שהיה כבר ידוע באותו זמן לכל ישראלי עם איי.קיו של למעלה מ-70 - שישראל מייצרת בדימונה פצצות גרעיניות. קרני, לעומתו, מכר מרעומים לפצצה הגרעינית המוסלמית של פקיסטן.

את קרני לא מכירים בארץ. נסו להכניס את מילות המפתח "אשר קרני" למהדורה העברית של גוגל ותמצאו שהאיש לא קיים, פרט לאזכור בודד מתחילת 2004 שהופיע ב"תיק דבקה". מעריב, ידיעות, הארץ? לא שמעו עליו. את הלא-יוצלח וענונו, עליו הלביש השב"כ את תיק "הבוגד הגרעיני", מכירים כולם, אפילו גוגל העברי (600 אזכורים). את קרני, שבניגוד לוענונו הוא בוגד גרעיני מדופלם עם תעודות, התקשורת הישראלית מעדיפה לשכוח.

אז מיהו אשר קרני? יהודי אורתודוקסי, רב-סרן לשעבר בצה"ל עם שירות ארוך בקבע, שבשלב מסוים ירד לדרום-אפריקה והיה מעורב בעסקות נשק בין ישראל וממשל האפרטהייד של אותה תקופה. לאחר שנלסון מנדלה עלה לשלטון החל קרני לעבוד כסוכן עבור "איגל טכנולוג'י", חברה העוסקת ביבוא ויצוא של חלקי חילוף אלקטרונים, ונחשב לסוכן מצטיין. הוא פיתח גם קשרים חזקים בקהילה היהודית המקומית ושימש פעמים רבות כשליח ציבור בבית הכנסת כשהרב חלה או היה מחוץ לעיר.

שנים מאוחר יותר, החלו הממונים עליו בחברה להבחין בתופעה מוזרה: תפוקתו של קרני ירדה, בעוד שמספר השעות שבילה במשרדו - ועל הטלפון - עלה. הם החליטו לשכור את שירותיו של חוקר פרטי כדי לברר אם אשר קרני מבצע פעולות יצוא ויבוא פרטיות מבלי לשתף את מעבידיו בעסקותיו. הדוח של החוקר אימת את חשדותיהם, וקרני פוטר. בערך באותו זמן החלה משטרת דרום אפריקה להתעניין בקרני, לאחר שמקור אנונימי העביר אליה התכתבויות אימייל בין קרני לבין לקוח פקיסטני, העוסקות במכירת מרעומים גרעיניים עבור "הפצצה המוסלמית" של פקיסטן (כפי שנודע מאוחר יותר, פקיסטן מכרה את הידע הגרעיני שלה ללוב, אירן וצפון-קוריאה). המשטרה העבירה את המידע שאספה לידי האפ.בי.איי.

לפני שנים מספר התפרסם חלקו של מפיק הסרטים ארנון מילצ'ן בהברחת מרעומים גרעיניים לארץ תוך שימוש במדינה שלישית כיעד וסיווג המרעומים כחלקי חילוף עבור מכשירים רפואיים. אשר קרני ניסה להשתמש באותה שיטה. הרעיון היה לייבא את המרעומים מארה"ב לדרום אפריקה כחלקי חילוף רפואיים, ולייצאם מיד לפקיסטן. קרני עבד קשה על מימוש העסקה שהיתה אמורה להפוך אותו לאדם עשיר מאוד, וכשהרגיש שהוא זקוק לשבועיים של חופשת-סקי, לא חשב פעמיים ועלה על מטוס לחופשה בהריה המושלגים של קולורדו. בנמל התעופה הבינלאומי של דנוור ציפו לו סוכני האפ.בי.איי והוא נלקח למעצר.

לפני שנפסק גזר דינו (קרני קיבל שלוש שנים בבית סוהר פדרלי) סיפר התובע שבשיחות טלפוניות מהכלא עדיין ניסה קרני להביא לסיום מוצלח של עסקת המרעומים, כדי שיוכל לקבל את עמלתו. בדרום אפריקה הוא הותיר מאחריו גשרים שרופים וחברים לשעבר שאינם מסוגלים להאמין שיהודי דתי, מעמודי התווך של הקהילה היהודית, יבגוד בעמו למען בצע-כסף.

מדוע לא זוכה הסיפור לפרסום בארץ? איני מאמין שהתשובה קשורה לצנזורה הצבאית. הסיפור כוסה בצורה נרחבת בידי מרבית עיתוני העולם, כך שאין סיבה לצנזרו. קשה גם להאמין שהסיפור מביך מדי, ביחוד לאחר פרשת אלחנן טננבאום. יתכן שהסיבה היא שהסיפור, פשוטו כמשמעו, מפחיד. קשה לקבל את העובדה שרב סרן בצה"ל מסוגל, ללא התמודדות נפשית קשה, למכור מרעומים גרעיניים לאויבי עמו.

קיימת כמובן גם האפשרות שוענונו נזרק לכלבים כי הוא "אחד מהם", גם מזרחי וגם מוזר. קרני, לעומתו, הוא אחד משלנו, כיפה סרוגה, בוגר קיבוץ, קצין צה"ל. כשהבן המוצלח עושה דבר שלא יעשה, שותקים, ומעמידים פנים שדבר לא קרה.