המחריב הלאומי

למי מותר לוותר על אתוס לאומי ונכסי העם היהודי בשם הלאום היהודי והישראלי? האם בודדים, אפילו וניבחרו בבחירות דמוקרטיות רשאים לוותר בשם כולנו על נכסינו הלאומיים? האם קיים בחלד אותו אדם אשר יש לו הסמכות המוסרית לפרקנו מכל היקר לנו וזאת ללא הסכמתו של רוב הציבור?

אכן, רק לדעתו של ההוא היושב לכיסא ראש הממשלה, כי השכינה האלוהית היא המאשררת את זכותו להוליכנו לכל כיוון ירדה הישר לחיקו, מין פרעה מודרני כזה רחמנא ליצלן (או כאחרים הזכורים לרע מהמאה הקודמת), גם אם דרכו מוליכתנו לגהנום, כאשר וודאי הוא כי אין הסכמה רחבה למהלכיו.

יש הטוענים כי זהו חלון הזדמנויות לכינון שלום בינינו לבין הפלשתינים, עלינו לתפוס את ההזדמנות בקרניה ולצלול למים העמוקים. ואנו שואלים: חלון הזדמנויות למי? האם לקונדי רייס המנסה תזזיתית לשקם את מעמדה הנפול ומחפשת נואשות קרש קפיצה פלשתיני לכך? האם נשיא אמריקני בשלהיי כהונתו (השניה) המחפש מקום בהסטוריה למרות הפיאסקו העירקי ומחפש גם הוא סומך נופלים פלשתיני אשר יבוא ואיך לא, על חשבוננו הלאומי? האם מפלגה רפובליקאית אמריקנית אשר באם לא תימצא מעצור מלאכותי לפופולריותה הנימצאת בשפל עמוק, קרוב לוודאי כי תתרסק בבחירות הקרבות שם? האם קיים בינינו מישהו המעריך ברצינות כי מצבורי הענק של הפצצות המתוחכמות האמריקניות אשר סופקו לנו זה לא מכבר כאתנן "חלון ההזדמנויות" והמוכיחות במקרה זה את "מגבלות הכוח", יוכלו ולו ל"צינור מעופף" טעון חומר נפץ וזב חוטם אחד שישוגר מטול-כרם או קלקיליה למתחם שיינקין?

זאת ועוד. האם איננו וודאיים כי כל הסיחרור הפוליטי סביב "וועידת השלום" בנובמבר אינו אלא חלון הזדמנויות לאולמרט לשקם מעמדו על חשבון עם ישראל, העם היהודי, החייזרים ממרס ובעצם מי לא ובלבד שיישרוד עוד זמן מה?

האם זה הסיחרור הפוליטי אינו אלא חלון הזדמנויות ליושב-ראש הרשות הפלשתינית לשקם אף הוא את מעמדו יחד עם חצי שבט הפלישתים? הרי אנו כבר וודאיים כי "לחזק את אבו-מאזן" הפך לבדיחת המזרח התיכון והלכה למעשה למילה מגונה?

חלון ההזדמנויות הוא עבור כל העולם וצפונה, רק לא עבורנו והלכה למעשה על חשבוננו הבלעדי. חמור מכך, "חלון הזדמנויות" זה יובילנו לחמסטאן על כל שיטחי הרשות הפלשתינית עם כל המשתמע מכך לסובאי הסושי בשיינקין (ה- 'י' הנוסף כאו אינו בכדי) אשר עשויים לחטוף טיל היישר בעימקי נפשם היפה, ממש רחמנות עליהם. הרי אין לתאר גם בחלומות הוורודים ביותר כי אבו-מאזן ישרוד את האינתיפדה החמאסית העומדת לפיתחה של הגדה המערבית. ומכאן שאנו כפי שאנו, נימצא במוקדם אם במאוחר את הצידוק "המוסרי" לחזק את ממשלת החמאס הדמוקרטית להלל אשר, איך לא, תישתלט על הגדה המערבית גם היא, תעביר לשם בדרכים לא דרכים את מצבורי התחמושת ממחסן התחמושת הענקי הקרוי בטעות "רצועת עזה" וחגיגת הטילים תתחדש בכל עוזה על מרכזי ישראל. משכך, צפוי כי אנו נהייה חייבים לצאת ראש בראש נגד החמאס המאגפנו בצבת טרור (שדרות הרי אינה ראויה) וזה יגמר רע מאד, קרוב לוודאי במרחץ דמים נורא לשני הצדדים. נישמע דימיוני? ובכן, הדימיוני כאן הוא זה אשר אינו מסוגל לעמוד בפני המציאות ללא כחל ושרק.
אסור עלינו באיסור חמור לתת את גורלינו בידי חבורות שרלטנים תאבי שררה ממון וכח אשר מבצעים על גבינו סחרירים כדוגמת וועידת אנפוליס. נושאים כגון גורל הגדה המערבית, גורל ירושלים, מניעת "זכות השיבה" אופיה היהודי או שאינו ככזה של מדינת ישראל וגורל הציונות הרעיונית מוטלים בכך על כף המאזנים.
החלטות גורליות אלו חייבות להיות מוכרעות בידי הציבור הישראלי, זה הריבון הנישכח אשר השליטה בגורלו ניראה כי נחמסה ממנו בידי עדת זדים מהזן הפוליטי המושחת (ויסלחו לנו כל אותם המעטים, אלו מבינהם אשר מצפונם נקי והינם משרתי ציבור יישרי דרך).

נושאי הליבה החיוניים לקיומה של ישראל חייבים להחתך במשאל עם אשר יקבע את תקפותם ברוב מינימלי של 60 אחוזים ויהווה בו-זמנית הצבעת אמון בדרכה של הממשלה, כל ממשלה אשר ברצונה להגיע להסכם בנושאי ליבה עם הפלשתינים. אנו כעם חייבים לתבוע מחברי הכנסת קיום משאל עם בנושאי הליבה וזאת ללא פשרות.

הטיעון המופרך כי ממשלה אשר ניבחרה ברוב דמוקרטי זכאית, בהחלטת מעטים, להוריד את קיום העם ביגון שאולה אינו תקף משום שבסופו של יום לא הממשלה אשר אך מייצגת את העם באורח ארעי היא הריבון אלא העם הוא האמור לשלוט בגורלו ומשכך נתון זה בידיו. לאותם אשר יטענו כי הרי גזרה שווה כאן היא זכותה של הממשלה להחליט על יציאה למלחמה אשר תיקבע גם היא את גורלו של העם, נזכיר כי המלחמה באה לפתור (או לא, בדרך כלל לא) את עניני המדינה כאשר קלו כל הקיצין וכל החלופות האפשריות נישקלו, נוסו וניכשלו בעוד שנושאי ליבה הם הם אותם חלופות אפשריות בשלבי שיקול הדעת ובכך הינם כה שונים מהותית מההחלטה לצאת למלחמה. ההיסטוריה מוכיחה כי כל עם אשר גילה נחישות אידאולוגית אשר הובלה וניצרבה בתודעה הלאומית המאוחדת ככזו, שמר על קיומו כעם וההפך גם הוא הוכח במקרים רבים מספור לאורך ההיסטוריה. נחישותה האידאולוגית של אומה תוך עמידה על עקרונותיה תמנע קרוב לוודאי מלחמה. רפיסות האומה תביא עליה בוודאות רבה מלחמה ויגון. משאל עם בנושאי ליבה ודבקותם של הממשלה והכנסת בתלם אשר הותווה להם על-ידי העם, יבטא את רצונו ונחישותו של העם וקרוב לוודאי ייתר בכך סיכסוכים מזויינים ומשכך יקדם משא-ומתן להסדר קבע או שלום עתידי.

אך בכך לא די, נזכיר כאן כי שיטת הממשל הנהוגה בישראל מזמינה שילטון של חונטות אנטי דמוקרטיות הפועלות ושקר הדמוקרטיה בפיהן ומשכך חייב השלטון לעבור לשיטת הבחירות האזוריות (אשר מיגרעותיה, הפחותות אמנם, ידועות אף הן) אשר יגבירו את רמת האחריות האישית של הניבחרים לבוחריהם. בשיטה הנוהגת כיום העם אינו בוחר הלכה למעשה את "ניבחריו" ומשכך אלו אינם מחוייבים לבוחריהם. ממשלת שרון אומנם ייצרה מצג שווא של דמוקרטיה, אך ברגעי האמת יצא המרצע מן השק ושלטון החונטה האנטי דמוקרטי קפץ החוצה. הכנסת הנוכחית וממשלת אולמרט אפילו אינם מתאמצים ליצור מצג דמוקרטי, הם מטאטאים את רצון העם הצידה כזבוב טורדני ובכך הינם האב טיפוס המובהק לכל הקלוקל בשיטת השלטון הנוהגת כיום.

עלינו להזמין גם את יהדות העולם אשר נושאי ליבה כגון חלוקת ירושלים או האחריות על המקומות הקדושים ליהדות הינם נוגעים להם ישירות וקובעים את גורלם כחלק מהאומה היהודית להשתתף בצורה סבילה ופעילה בהחלטות המהותיות הנוגעות לכולנו. ממש כפי שנוגעים הינם לעם היושב בציון האפשרויות העומדות בידינו לנכס עבורנו חזרה את השלטון הדמוקרטי אינן נעצרות כאן.

מתי נזכה לחזות בהתארגנות עממית של "אנרכיסטים למען ישראל"? אכן כן, אותם אלו אשר בהתנגדותם הסבילה, הדמוקרטית יצוו לכולנו את החיים. מתי נחזה באותם אלו אשר מדי יום שישי ייתאספו למול משרד ראש הממשלה ויידו שקיות אשפה בואשות, ויסלחו לנו התרנגולות, גם ביצים סרוחות על קירות משכן החטאים של עוכרי ישראל העושים אך לביתם, המאכלסים מקומות כגון אלו?
רעיונות בדבר מערכת משפטים ציבוריים מומחזים אשר הועלו מדי פעם בציבור חייבים לצבור תאוצה ולהתממש. במדה ונשכיל להקים "מועצות עממיות" אשר חבריהם נקיים מרבב ומשיקולים פסולים אשר ישפטו את המושחתים לפי כל כללי המשפט הפלילי תוך חשיפה מקסימלית לעין הציבורית, ובכך ייצרו את המומנטום הדרוש להעצמת האפשרות כי נהפוך את קערת השחיתות הציבורית על פיה ועל ראש המושחתים. למשל, ניתן להגיש למשפט הציבורי אותם אשר יצברו כך וכך חתימות התומכות בהעמדה למשפט ציבורי, על-ידי הציבור.

אין להרתע גם מגוון של "ציד מכשפות". עם יד על הלב, האם מושחתי ישראל אינם מבטאים את תחייתן של "המכשפות" המודרניות? השחיתות היא הטרור מבית וכפי שיש ללחום בטרור בכלים שאינם שיגרתיים כך גם הדברת הטרור מבית לא תוכל להעשות ע"י פרצוף יפה נפש המגיש את לחיו השניה למושחת. המושחתים הינם תנים טורפים ויש להלחם בהם עם מלתעות של זאבים טורפים. אין צורך להכביר מילים על הברור מאליו בדבר מסע חינוכי והסברתי אשר חייב גם הוא ללוות מלחמה רב חזיתית זו. השחיתות מפוררת את הלכידות הלאומית ומאפשרת למושחתים העומדים בראש להגיע להחלטות קיומיות עבורנו בעוד אנו מפולגים ורופסים עקב פועלם של אותם המושחתים ובכך קצרה ידנו מלהושיע.

זוהי המלחמה על הבית. לא, בל ניטעה, אין המדובר כאן בפלשתינים או באחמאדינג'דים. האויב הוא אנו עצמנו, בחולשתנו, בחוסר אמונתנו בערכינו ובעצמנו. האויב הוא רפיסותנו, אדישותנו ונהנתנותנו וכדי לנצח, כן לנצח את עצמנו, עלינו לצאת למלחמת חורמה על תקוותנו וקיומנו.

כ-40 שנה חלפו מאז מלחמת ששת הימים אשר יצרה את דור המדבר המושחת והקלוקל המנהיגנו כיום. זה הזמן להשאיר את דור הקלוקלים במדבר (הפוליטי) ולצאת לדרך חדשה, דרך "התקווה".