סוגיות הליבה כבר נפתרו

לפי תורת הזן, הפתרון תמיד נמצא מול העיניים. בגלל שהאדם מעדיף לסבול הוא מעדיף שלא לראות את הפתרון הזה. הביקור הקרב של גורג' בוש נשיא ארצות הברית בישראל והדרישה שלו לפתור את סוגיות הליבה, היא בדיחה טובה לכל נזיר זן שישמע עליה.

שכן הפתרון לסוגיות הליבה מזמן כבר נמצא כאן. לכל ברור כי פליטים פלשתינים לא יחזרו לגבולות מדינת ישראל, ישראל לא תשלוט בכל ירושלים, והגבולות יהיו קרובים לאלו של גבולות 1967. מאז קידם אריאל שרון את תוכנית ההפרדה, נקבע הפתרון לסוגית הגבולות ולסוגיית ירושלים הלכה למעשה.

למנהיגים כמו אולמרט ובוש נדמה שאנחנו מעדיפים להמשיך לסבול ולא לראות את הפתרון שמול העיניים ככזה, ורק לעשות לו התאמות אחרונות. האמת היא הרבה יותר מורכבת. מנהיגים תמיד מעדיפים לדחות פתרון כדי שהעם יסבול, כדי שהם ייהנו מכך באופן כלכלי ואישי. על הקשר בין שלטונו של הנשיא בוש הבן לבין מחירי הנפט נכתב והוסרט כבר רבות. אם זה בהקשר המכונית החשמלית של GM למחירי הנפט בטקסס ואם זה בהקשר לסיבות האמיתיות למלחמה בעירק.

גם על מניעיו האמיתיים של אהוד אולמרט להנהיג כבר נכתב דיו. מבקר המדינה מבקריו ותומכיו עסוקים מאז עלייתו של אולמרט לשלטון במיפוי פעולותיו של אולמרט בהבטים שאינם קשורים דווקא לסוגיות הליבה של המזרח התיכון, אלא יותר לאלו של חשבון הבנק שלו.

בודדים העיתונאים האמיצים שמיפו את הקשר בין הסבל המתמשך של כולנו, עקב אי הפתרון המתמשך של סוגיות הליבה ביחסי ישראל ופלשתין, מאז חתם בגין על הסכמי השלום לפני כמעט שלושים שנה, ואלפי ההרוגים שהיו לישראל בשל כך, לבין הנאתם הכלכלית של מנהיגים פוליטיים בודדים בשל כך.

דוגמא בולטת לאותם עיתונאים בודדים אמיצים ולבעלי עיתונים שמתירים מדי פעם להם לכתוב בנושא שהם בעיקר מעריב וגלובס, הוא הקשר בין מאמצי מיליונר אוסטרי אחד לתהליכים מלחמתיים וסבל בישראל. רק אם נזכיר מעט מן הנכתב בעיתונים אלו, מאמרים שלא הוכחשו וכותביהם לא נתבעו דיבה, למשל העובדה שבניו של שרון נפגשו ביום בחירתו הראשון של שרון עם ראש הממשלה הפלשתיני היום, כנראה בענייני השותפות בקזינו יריחו. שאהוד ברק יצא אז נגד הפגישה ואחר כך נדם לפתע ושמנהיגים במפלגת העבודה גם הם נראים אצל אותו מליונר. כתבות שפורסמו כי פינוי ישובי צפון רצועת עזה לא היה מתוכנן ונעשה רק בהקשר לפניית אותו מיליונר לקבל את השטח לקזינו לא הוכחשו.

נוכחות פוליטיקאים רבים לאחרונה ביום הולדת של אותו מיליונר, מימין ומשמאל כאחד, היא רק דוגמא לכך שפוליטיקאים בישראל נהנים כיום באופן כלכלי ואישי, מאי הכרה בפתרון סוגיות הליבה שנמצא כאמור כבר כאן. פוליטיקאים אלו יכולים להיות למשל השר ליברמן, שלאחרונה פורסם כי נחשפו מסמכים הקושרים גם אותו לקבלת כספים מאותו מיליונר קזינו. אבל הם יכולים להיות גם פוליטיקאים אחרים שמאחרי תדמית האנטי שלהם לכל התקדמות בהסכמי הליבה, עומדת קשר כלכלי אישי. כך יש המקשרים בין בנימין נתניהו המתנגד לאורך שנים להסכם על נושאי הליבה, לאיל קזינו אחר, המוציא לאחרונה יומון בישראל.

הסבל של תושבי ישראל לנוכח אי ההכרה של מנהיגיה בפתרון סוגיות הליבה עם שכנותיה אם כך טוב בעיקר לכיסם של מנהיגיה הנבחרים. מנהיגים אלו יודעים שחלק גדול משלטונם וטובתם הכלכלית האישית מותנה הכך שהעם ימשיך לסבול. תקופות של מלחמות ובעיקר זו המכונה האינתיפאדה השנייה טובות במיוחד לביצור מעמדם של המנהיגים. בתקופה זו המיתון הכלכלי שהיה יחד עם המלחמה הזאת וחלקו גם כתוצאה ממנה סייע לשרון ומקורביו לשבור את מעמד הביניים ולהגדיל את הונו המשפחתי.

העם יודע שהפתרון בסוגיות הליבה כבר כאן. לכל ברור שהמצב הקיים מאז סוף האינתיפאדה השנייה קרוב למצב הטריטוריאלי הסופי. המנהיגים נהנים באופן כלכלי אישי מכך שהם לא מכירים בכך והוגים חדשות לבקרים תכסיסים תקשורתיים בנושא. מדי פעם קמים אזרחים ומנסים להניע מציאות חדשה. מציאות שתעבור מדיון מדומה על סוגיות הליבה לדיון על חוסר הגינות השיטה הכלכלית בישראל. מלחמת לבנון השנייה גרמה לרגע לעלייה בשיעורם של מנהיגים עממיים חדשים. אבל יחסי הון-שילטון- עיתון גורמים לכך שעורכי העיתונים הגדולים ובולט בהם ידיעות מגחכים במהירות מנהיגים כאלו עד שהם מעלימים אותם.

במונחים רחבים יותר, סדר היום העולמי כיום אינו מתרכז בשאלה של כמות כבישים עוקפים שיש לבנות למאחז בכזה כאילו לא חוקי . סדר היום העולמי כיום הוא של מעבר הכוח למזרח, ושל התחממות כדור הארץ שחלקה הוא גם בהקשר הזה. למדינות רבות יותר ויותר נמאס מכך שאנו מעדיפים להמשיך לשמש מגרש חניה לעודפי מטוסים אמריקניים יקרים בתירוץ של תקיפה בעירק באירן ובלוב.

למדינות רבות בעולם הדוד האמריקני כבר לא כל כך עשיר ולכן כבר לא כל כך קובע. עבור מדינות רבות בעולם אנחנו ארץ בגודל וביכולת יצור שיכולה להביא אותה למצב חלוקת עושר הוגן של מדינה בסקנדינביה. אנחנו עבור אותם מדינות מעדיפים עוד אות על עוד מלחמה בגלל עוד הרוגים, ולא לחיות ברווחה שיכולנו לחיות.

הבעיה היא לא רק הפיצוי שיקבלו כמה עשרות אלפי תושבים שיצטרכו לעבור דירה לצד אחר של גדר ההפרדה. במונחי תציב האחזקה של הנשק האמריקני שנכפה עלינו על ידם זה מחיר שולי. הבעיה היא שכל המנהיגים כאן, מאז גולדה, מספרים לנו את אותו הסיפור שבעיית נושאי הליבה לא ניתנת לפתרון. גולדה הייתה אישה יחסית צנועה. רבין התפטר כי אשתו נתפסה עם מעט דולרים. אחר כך זה הפך למדיניות שהעם יסבול והמנהיג יספר לנו אגדות זן.